במדינה שלנו עוצרים ילדים. הם עצורים במתקן כליאה, מהקשים בארץ, בדרכם לגירוש.
רק בשבוע האחרון נעצרו 9 ילדים עם אמהותיהם והתווספו ל-13 ילדים נוספים שנעצרו וגורשו החל מפברואר.
מעצר ילדים קורה כשהילדים שלכם ישנים. הילדים נשלפים ממטותיהם, נלקחים לבידוד מוחלט, ללא חפצים, ללא טלפון, מבודדים מאבותיהם ונמנעת מהם זכותם לייעוץ משפטי.
משרד הפנים עוצר את הילדים ואמהותיהם בצורה אקראית, ללא בדיקה יסודית. חלק מהמשפחות שנעצרו, התגלו בסופו של דבר כבעלות אפשרות לאשרה. לחלקן היה זה כבר מאוחר מדי.
וככה, כשכולנו ישנים משרד הפנים מבצע מחטפים. בלילה, במהירות, בלחץ, מבלי שנוכל להבחין.
מתקן המסורבים בנתב"ג הוא מתקן הכליאה היחיד בארץ שפועל ללא נוהל מעצר; זכויות בסיסיות מופרות ולא מדווחות לציבור ולנעצרים: איך מתבצע המעצר? האם מופעלת אלימות? מה קורה אם ילד חולה? מדוע מונעים מהאבות גישה לילדים?
במתקן עצמו אין דאגה לשרותי רווחה או בריאות וסוהריו הם אנשי משרד הפנים שלא עברו הכשרה מתאימה. חדר אחד במתקן "הותאם לילדים" אך על פי העדויות הילדים ואמהות נכלאים בחדרים אחרים, נתונים ללחץ והפחדות לחתום על "עזיבה מרצון" תוך הפרות חמורות של זכויותיהם.
מעצר ילדים צריך להיות האמצעי האחרון, לא הראשון, אך בישראל זו ברירת המחדל. למשרד הפנים יש אמצעים רבים לעודד עזיבה מרצון; אף לא אחד מהם מיושם.
ילדים הם לא פושעים ומעצר הוא לא סיפור לילדים. עזרו לנו לעצור את המחטפים.
שלחו עכשיו מכתב לשר הפנים!
לצפייה בעדותה של "פ", מהגרת עבודה מהפיליפינים, על תנאי מתקן הכליאה, לחצו כאן.