כניסה אודות חדשות פרסומים מידע וזכויות כיצד ניתן לסייע? צור קשר
חדשות מאת שחר אילן "הארץ", 15 בינואר, 2007 פליט בישראל: "איבדתי את משפחתי" פליטים סודאנים בכלא מעשיהו, במאי האחרון גטי אימג'ס אחרי שאנשי המיליציות של הג'נג'וויד רצחו את אביו ואת בן דודו ופצעו את אחיו, י"מ התחיל לרוץ. "היו ג'נג'וויד בכל מקום", הוא מספר, "אנשים צעקו, נשים בכו. המשכתי לרוץ יומיים, בלי לישון. נכון שלרוץ יומיים זה דבר שאתה לא יכול לדמיין. אבל במצב הזה אתה יכול. כשעצרתי הייתי לבד. איבדתי את המשפחה שלי". י"מ, היום בן 30, הוא יליד כפר בדרפור. חצי שנה לפני הטבח סיים לימודי אדריכלות והחל לעבוד בחרטום. הוא אחד מ-302 פליטים מסודאן שהגיעו לארץ. מתוכם כ-200 עדיין שוהים בכלא. גם י"מ היה חודשים ארוכים במעצר לאחר שהגיע לישראל. עכשיו הוא שוהה בקיבוץ אילות. המשפחה שלו מתחלקת היום מבחינתו לשניים, אלה שהוא יודע שנרצחו ואלה שאין לו מושג מה עלה בגורלם. לפעמים, כך הוא מספר, הוא לא מצליח לישון יומיים רצופים. לפעמים "אני שוכח איפה אני ומאבד את הקשר עם המציאות ולא יכול לעשות כלום". הכפר של י"מ ועוד 14 כפרים אחרים שוכנים בעמק בדרום דרפור. הוא חזר לכפר, כדי לנסות לחלץ משם את בני משפחתו לפני ההתקפה. אבל הוא לא הספיק. בין חמש לשש בבוקר ב-24 ביוני 2003 הגיעו אנשי הצבא הסודאני על כלי רכב ואנשי הג'נג'וויד רכובים על סוסים וגמלים. הם התחילו להצית את הבקתות. כשהכפריים ברחו, התוקפים ירו במטרה להרוג את הגברים. הכפריים רצו להרים. התוקפים לא ניסו לעצור אותם. הם היו, כך מספר י"מ, עסוקים בביזה ובהריסת הכפרים. אותו סיפור, לדברי י"מ, חזר ביומיים הקרובים בכל הכפרים בעמק. העקורים התרכזו בהרים שבאחורי העמק . ביום השלישי הופיע מעל ההרים מסוק של הצבא הסודאני והתחיל לירות אל הפליטים. אחריו הגיעו גם אנשי הג'נג'וויד. "הם הרגו הרבה מאד. אני לא יודע כמה", מספר י"מ. יותר מאוחר שמע מניצולים שנשים רבות נאנסו. אחת מהן היתה האחיינית שלו, בת פחות מ-18. כשאמא שלה ניסתה לעזור לה, הם ירו בה ברגל. י"מ מרוצה מהיחס אליו בקיבוץ, אבל הוא לא רוצה להישאר פה. הראש שלו כל הזמן בדרפור. "אני מחכה שהמצב שם יהיה טוב. אני רוצה לחזור לחפש את המשפחה. אני אנסה לברר אם הם עדיין חיים".