כניסה אודות חדשות פרסומים מידע וזכויות כיצד ניתן לסייע? צור קשר
חדשות מאת רותי סיני "הארץ", 21 בינואר, 2007 20 יום של עינויים בבית זונות - 2,500 שקל פיצוי סחר בנשים: רק שליש מהעבריינים שהורשעו ב-2005 חויבו לשלם פיצויים לקורבנות העונש הממוצע על סחר בנשים - 4 שנים י"ל הובאה לישראל מאוזבקיסטן ב-2004 לעסוק בזנות. היא נקנתה על ידי סוחר נשים תל אביבי בשם עופר יצחק תמורת 3,500 דולר, ובמשך 20 יום נכלאה בבית הזונות שלו ברחוב נחלת בנימין, עד שברחה עם עוד שתי נשים. י"ל העידה שיצחק כיבה על גופה סיגריות, הרביץ לה בראשה עם מילון כי לא למדה מלים חשובות בעברית כמו "מציצה", מנע ממנה אוכל וסיגריות כעונש, החרים את דרכונה, לא שילם לה את שכרה ואיים עליה שייקח אותה לערבים ושם יאנסו אותה עשרות אנשים. לפני חודשיים גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב את דינו של יצחק, לאחר שהרשיע אותו בסחר בבני אדם, בסרסרות, בכליאת שווא ועוד. הרכב בראשות השופטת ברכה אופיר-תום הטיל עליו 13 שנות מאסר ותשלום פיצויים בגובה 10,000 שקל לאשה שהורשע באינוסה ו-2,500 שקלים כל אחת לי"ל ולחברתה. הטלת תשלום פיצויים על סוחרי נשים בהליך הפלילי אינו אירוע נפוץ, אבל הסכום שנפסק לטובתה של י"ל אינו יוצא דופן. סכומי הפיצוי הניתנים לקורבנות נמוכים מהעונשים המקסימליים על פי החוק, והרבה פעמים הכסף כלל אינו מגיע לנשים - עד שנגזרים העונשים רוב הנשים כבר אינן בישראל. לפי נתוני הנהלת בתי המשפט, שהועברו למרכז המחקר והמידע של הכנסת, סכום הפיצוי הממוצע בשנת 2005 היה 17,400 שקלים - 8% מהפיצוי המקסימלי שקבע המחוקק. ב-40% מהמקרים, הסכום היה 8,000 שקלים או פחות. השבוע נעשתה עסקת טיעון עם שמונה גברים שהואשמו בסחר בנשים שבמסגרתה ישלמו 100 אלף שקל לשתי הקורבנות - כל מורשע יידרש לשלם קנס של 12 אלף שקל בלבד. לפי מסמך שחיבר לפני חצי שנה מרכז המחקר והמידע, רק שליש מהעבריינים שהורשעו ב-2005 חויבו לשלם פיצויים לקורבנות. ביותר מ-50% מהתיקים הוטלו קנסות על סוחרי נשים שהורשעו, אבל הכסף הוזרם לקופת המדינה ולא לקורבנות. רק על שמונה מ-73 העבריינים שהורשעו ב-2005 הוטל לשלם גם קנס למדינה וגם פיצוי לקורבנות עצמן. מחברי המסמך מצאו שבתיקים שהסתיימו בהסדרי טיעון השימוש במנגנון הפיצויים היה שולי - רק בכ-10% מהמקרים - על אף הנחיות מפרקליטות המדינה לפרקליטי המחוזות לדרוש פיצויים מסוחרי נשים. ב-2006 אירע מקרה יוצא דופן - העו"ד דליה אברמוב מפרקליטות תל אביב השיגה עבור קורבן סחר מאוקראינה סכום שיא של 130 אלף שקל בעסקת טיעון וסירבה לחתום עד שהפיצויים הופקדו בגזברות בית המשפט. ריטה חייקין מארגון "אשה לאשה", אחת הפעילות המובילות במאבק נגד סחר בנשים, דווקא סבורה שאם תיקבע חובת תשלום פיצויי מינימום בחוק, יטענו סנגוריהם של הסוחרים שהנשים מעידות רק לשם קבלת פיצוי כספי. לעומת זאת, אין סיבה לדעתה שעסקות טיעון לא יהיו מותנות בתשלום פיצוי. חייקין חושבת כי הבעיה היא שגם במקרים המעטים שבהם נפסקים פיצויים, הסוחרים אינם משלמים, ובמקרים הבודדים שהם כן משלמים, הכסף לא מגיע לנשים - כיום נגזרים עונשים בתיקים שנפתחו ב-2003 או 2004 ורוב הנשים כבר מזמן אינן בישראל. בהעדר מנגנון מובנה ורשמי להעברת הפיצויים לקורבנות, נטלו על עצמם ארגונים וולונטריים כמו "אשה לאשה" ו"מוקד סיוע לעובדים זרים" לנסות לאתר את הנשים בארצות מגוריהן, להשיג מהן ייפויי כוח, לשכנע את בתי המשפט שיעבירו את הכספים במקום שיישארו בקופת בית המשפט, ולהעביר לנשים את הפיצויים תוך עקיפת מגבלות ביורוקרטיות וחוקיות בארצות המגורים. במכתב שהפנתה באחרונה למנהל בתי המשפט, השופט משה גל, הסבירה חייקין את הצורך לקבוע נהלים קבועים להעברת הכספים. היא הציעה, בין השאר, שהמשטרה או הפרקליטות יערכו רישום של כתובותיהן ומספרי הטלפון של קורבנות הסחר במדינות מגוריהן ויחזיקו תצלום עדכני שלהן כדי שאפשר יהיה לאתרן ולזהותן במידה שייפסקו לטובתן פיצויים. במקרים בהם כן מוטלים פיצויים על המורשעים אך האישה לא בהכרח נמצאת בארץ - השופט מטיל, במקרה הטוב, על המשטרה לאתר את האשה בחו"ל. המשטרה מעבירה את הבקשה לאינטרפול או לשגרירות ישראל באותה מדינה, שם מתבקשות הרשויות המקומיות לאתר את האשה. אבל גם אם מאתרים אותה, היו מקרים שבהם שופטים לא איפשרו להעביר את הכסף דרך "אשה לאשה" או דרשו הוכחות לכך שאין לחייקין עבר פלילי. גם אם קורבן סחר נמצאת עדיין בישראל ונפסקים לטובתה פיצויים, לא תמיד מודיעים לה על כך. במידה שהיא בכל זאת יודעת - קשה לה לקבל את הכסף משום שהצ'קים של בית המשפט הם למוטב בלבד והיא אינה יכולה לפתוח חשבון בנק בהעדר תעודת זהות או דרכון. באחרונה כשל ניסיונה של ח"כ זהבה גלאון (מרצ) לקבוע בחוק חובה על שופטים לקבוע פיצויי מינימום לקורבנות סחר. זאת בשל התנגדותו העקבית של משרד המשפטים לחקיקה המגבילה את שיקול דעתם של שופטים או הקובעת מדיניות שפיטה וענישה שונה לגבי קבוצות עבריינים וקורבנות שונים. "המניע העיקרי לסחר בנשים הוא הרווחים הגדולים. קביעת פיצויי מינימום היתה עשויה לשבור את מעגל הסחר ולשפר את ההרתעה", אומרת גלאון. "הענישה הראויה לסוחרים צריכה לשלב מאסר ממושך לצד פיצוי הולם לקורבנות במסגרת ההליך הפלילי, שיחסוך מהן את הצורך להגיש תביעה אזרחית שהוא תהליך ממושך ויקר". בתשובה למכתבה של גלאון בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה, טענה סגנית פרקליט המדינה, ענת חולתא, כי לעומת קבוצות אחרות - למשל נפגעות אלימות במשפחה, קורבנות תקיפה מינית או שוד - זוכות קורבנות הסחר לפיצויים בהיקף גדול. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כתב בתשובתו לגלאון שהדרך הנכונה להגדיל את סכום הפיצויים היא להעביר לפרקליטים ולשופטים השתלמויות שיגבירו את מודעותם לנזקים הקשים והייחודיים של עבירות הסחר. הוא גם ציין שבהתאם לחקיקה שיזמה גלאון, תוקם בקרוב קרן שאליה יועברו כספים או רכוש שייתפסו אצל סוחרי נשים, כמו גם קנסות שישלמו הסוחרים, לטובת שיקומן ופיצויין של הקורבנות שיעמדו על פי קריטריונים מסויימים.