| כניסה | |
אודות | |
חדשות | |
פרסומים | |
מידע וזכויות | |
כיצד ניתן לסייע? | |
צור קשר | |
 |
 |
| מאת: נורית וורגפט | "הארץ", 08 בפברואר 2007 |
רגע לפני גירוש
מדינת ישראל עומדת לגרש עשרות אזרחים גינאים, בהם כעשרה קטינים, רבים מהם קורבנות של סחר בבני אדם. נציגים מגינאה, שהגיעו לארץ לסייע בהסדרת המסע הביתה, נשאלו אם יוכלו לערוב לפחות לביטחונם של הקטינים המגורשים. זה לא מתפקידנו, היתה התשובה
 |
|
ס', המיועד לגירוש. "אני מעדיף למות לפני שאני חוזר לשם" תצלום: ניר קידר |
בכלא של מינהלת ההגירה בחדרה מוחזקים 7 קטינים מגינאה המועמדים כעת לגירוש מהיר, הצעיר שבהם בן 15, האחרים בני 16-17. כולם איבדו את משפחותיהם ואת בתיהם בנסיבות שונות, ולמעשה אין להם לאן לחזור. כולם נאלצו לצאת לעבוד בגיל צעיר כסבלים ומצחצחי נעליים, לפעמים בתמורה למזון וקורת גג בלבד. כולם הגיעו לישראל דרך סיני, כולם שילמו מאות דולרים תמורת המסע, וחלקם הובאו על סמך התחייבות שישלמו זאת בעבודה. בחוק הבינלאומי זה נקרא "עבדות חוב". הנערים באו לכאן בעקבות הבטחות שקריות לעבודה חוקית ומשתלמת שפיזרו בבירה, קונקרי, אנשיה של רשת מבריחים מאורגנת היטב. מ' בן ה-15, שסיפורו הובא בהרחבה במוסף "הארץ" בשבוע שעבר, עבד במשך שלוש שנים בעבור אשה שפרשה עליו חסות לאחר שהוריו נהרגו, תמורת אוכל וקורת גג. הוא לא קיבל תשלום, אף על פי שלא למד ולמעשה עבד במשרה מלאה. כעבור שלוש שנים מסרה אותו האשה לרשת של מבריחים. המבריחים הביאוהו לישראל ומסרו אותו לידיו של גינאי ששלח אותו לעבוד, וככל הנראה היה אמור לקבל את הכסף תמורת עבודתו. אותו גינאי ועוד אחד מבני ארצו, ששניהם היו קשורים להברחת גינאים לארץ, נתפסו ונשפטו, והם מרצים כעת עונשי מאסר בישראל. הנערים, שבמידה מסוימת היו קורבנותיהם, נתפסו ללא אשרה, וגם הם יושבים בכלא, מקצתם יושבים שם חודשים ארוכים. אך למרות חוסר התקווה שבמצבם בישראל, השיבה הביתה מפחידה אותם עוד יותר. "בשביל נערים כמונו, קשה לחיות שם אם אין מי שיגן עלינו", הסביר ד'. "אם רואים נער שעובד ומרוויח כסף, יכולים לקחת לו את הכסף בקלות". המגעים להבאתה של המשלחת המדוברת מגינאה מתנהלים זה כמה חודשים, בתיווכו ובסיועו של ארגון ההגירה העולמי, IOM. היא היתה אמורה לבוא בקיץ, אבל דחתה את בואה בגלל המלחמה בלבנון. כשנקבע תאריך חדש פרצו מהומות בגינאה על רקע פוליטי, יריות נורו ברחובות ואנשים נהרגו. על רקע זה ניתן להבין את חששם של גינאים רבים, במיוחד של הקטינים, מהצפוי להם עם שובם לארצם, במיוחד לנוכח העובדה שכלל לא ברור מה הערבויות שנותנת המשלחת, אם בכלל, להבטחת שלומם בארץ מוצאם. מה שלא הפריע לשוטרים בכלא בחדרה להראות לנערים את מסמכי המסע שהוצאו בעבורם, ולהודיע להם שביום ראשון יועלו כולם על מטוס ויוחזרו לגינאה. למ' נאמר, לדבריו, שהוא יהיה הראשון שיגורש. מסיבה לא ברורה השתדלו הרשויות בארץ להצניע את הידיעה על בואה של המשלחת. גם הבקשות להבהיר מי ערב לשלומם של הקטינים ומהן הערבויות שניתנו, לא נענו. דוברת משרד הפנים, סבין חדד, אמרה רק ש"מטרת המשלחת היא לתאם טוב יותר את יציאתם של הגינאים את הארץ". לאנשי "מוקד סיוע לעובדים זרים" אמרו אנשי המשלחת כי משרד הרווחה בארצם הוא הממונה על הטיפול בנערים, לא הם. גם נציג ה-IOM, פרדריק שנא, הבטיח רק כי הרשויות יטפלו בהם.
בנוסף לנערים השוהים בכלא, המשלחת אמורה להנפיק תעודות מסע לעשרות גינאים, שרבים מהם מוחזקים בכלא, ובכך לאפשר את גירושם. ייתכן שהסיבה לאיפול היא שהרשויות מעדיפות לבצע גירוש בקנה מידה נרחב, הרחק מביקורת ציבורית. משיחות עם המועמדים לגירוש, קטינים ובוגרים, עולה שהחשש העיקרי שלהם הוא שיושלכו לכלא מיד עם הגיעם לארצם. החשש הזה מבוסס על ניסיונם של כמה גינאים שהצליחו להשיג לעצמם דרכון, חזרו לארצם ונעצרו שם בשדה התעופה. ס' בן ה-19 ברח מהכלא בגינאה ולכן הוא נחוש בדעתו לא לחזור לשם. הוא נעצר בינואר 2005 בעוון השתתפות בהפגנה של תלמידי תיכון. ההפגנה, במחאה על שביתות מרובות של מורים בבית הספר הממשלתי שבו למד, התחילה בחצר בית הספר אך עד מהרה יצאה משליטה, כשהתלמידים השליכו אבנים וחסמו את הכביש. למקום הוזעקה יחידה מיוחדת לפיזור הפגנות. אנשיה תפסו את ס', כבלו אותו ברגליו ובידיו וגררו אותו על גבו לאורך כמה עשרות מטרים של דרך חצץ לא סלולה, עד לניידת. הוא הגיע פצוע לכלא, ועד היום גבו מצולק כולו. ס' נכלא באגף האסירים הפוליטיים, ללא משפט ומבלי שזכה לדבר עם עורך דין. כשניסה לברר עם שותפיו לתא מתי הוא יובא בפני שופט, הם צחקו לו. "הראו לי אדם מבוגר עם שיער שיבה ואמרו, 'אתה רואה אותו? הוא כאן כבר 15 שנים ולא היה לו משפט'", הוא סיפר. אמו באה לתחנת המשטרה יום יום ושאלה היכן מוחזק בנה, אך איש לא הודה בכליאתו ולבסוף היא התייאשה. אגף האסירים הפוליטיים היה אחד הקשים בכלא, סיפר ס'. לדבריו, הם קיבלו שם ארוחה אחת ביום וכמעט תמיד היו מקקים באוכל. מקקים טיילו גם על הרצפה והמקום היה מטונף. במשך חמישה חודשים הוא כמעט שלא ישן בלילות, ומחשבות התאבדות העסיקו אותו ביום ובלילה. אבל הוא לא התאבד. בשלב מסוים התנדב לעבוד בניקיון, גם כדי להפיג את השעמום וגם משום שהניקיון כלל גם את החצר. כך הוא עבד בחצר ביום שבו פרצו חיילים חמושים לכלא בניסיון לשחרר ממנו את אחד מחבריהם שהיה כלוא בגין ניסיון הפיכה. הם ירו ופרצו את השערים, וס' ברח בחסות המהומה. הוא רץ תחילה ואחר כך צעד יחף כ-8 קילומטרים, עד שהגיע לשוק המרכזי בקונקרי, שם החזיק דודו חנות קטנה. הדוד החביאו בירכתי החנות ובעצמו ארז לס' כמה בגדים, הביא לו את הדרכון שלו, ובו ביום הבריחו לסנגל. משם הוא הגיע לישראל בעזרת קרוב משפחה, שהבטיח לקחת אותו לאוסטרליה. ס' הלך לראיון עם המשלחת, אבל אין בכוונתו לחזור לארצו. "אני מעדיף למות לפני שאני חוזר", הוא אמר. במוקד הסיוע הביעו אתמול דאגה מהעדר ערבויות להבטחת שלום הגינאים, במיוחד של הקטינים. דובר המוקד, רום לבקוביץ, אמר כי "יכולת הרשויות לדאוג לקטינים מוטלת בספק, במיוחד לנוכח הדו"ח האחרון של הממשל האמריקאי על סחר בבני אדם, שבו מוצגת גינאה כמדינה שבה נסחרים ילדים לעבודה".
