|
|||||||||||||||||
חדשות
לכל הממעט במחיר "רוצה יותר? תתקשר" פרסומות לשירותי זנות מפוזרות על המדרכה ברחוב אלנבי בתל אביב
התמונות הקטנות, שעליהן מודפסים מספר טלפון והבטחה ("כוסיות ברמה מחכות לך", או "חמה, רטובה ומחכה"), שוכבות להן בהמוניהן על המדרכה, כך סתם ברחוב. מאות פרסומות קטנות וצבעוניות על אריחים אפורים ומוכתמים. וזו בחירה שיווקית נבונה בעליל, כי המדרכה היא המקום שאליו יוצאות היצאניות, שאליו יורדות נשות הרחוב, כלומר, זהו המקום שבו אפשר למצוא את הנשים האלה, שמובטחות כאן, ושזכו זה כבר לשמות רבים כל כך בשפה העברית: הזונות, השרמוטות, הפרוצות, הנפקניות, המחוללות, המופקרות, הסוטות, השכבניות, הקדשות. לכל הממעט במחיר. אגב כך, אם לשפוט לפי הפרסום המושקע (ויותר מכך: לפי הדיווחים על ההיקף הנרחב של סחר בנשים לזנות בישראל - תופעה חמורה שעלתה באחרונה במפגש עם שרת החוץ האמריקאית) נראה כי העסקים בשוק הזה פורחים, וזה בטח טוב, כי עסקים טובים הם סימן לצמיחה, ומה יותר טוב מצמיחה? לא חשוב. העיקר, גולדמן, ב"זכרון דברים" ליעקב שבתאי, מסתובב בדיוק כאן, במקום שבו מפוזרות הפרסומות שמבטיחות כוסיות חמות, באזור המפגש שבין הרחובות אלנבי והירקון בתל אביב, והוא הולך הביתה, גולדמן זה, מרוקן ומדוכדך אחרי זיון נוסף עם זונה, ונזכר בפעם הראשונה שבה הזמין, אחרי לבטים רבים, "זונה כדי לבלות אתה, אלא שהבילוי, שלא ארך יותר מעשר דקות, ואולי אפילו פחות, הסתיים באכזבה מבישה, אחרי שהזונה, שתחילה לקחה ממנו את הכסף וטמנה אותו בארנק שלה, העלתה אותו לקומה השנייה... ולא הניחה לו אלא לחבק אותה מעט ולגעת בעד השמלה בשדיה... וגולדמן שחש עצמו מרומה ונלעג, ניסה למחות, אבל הוא עשה זאת בשפה רפה משום שהבין שלא תהיה בכך כל תועלת ומשום שחשש מאלימות, ולבסוף קם ואמר 'תדעי שהפסדת קליינט'..." (עמ' 123, הוצאת הקיבוץ המאוחד). בכל פעם שאני נתקלת בפרסומת לזונות (על המדרכה, בעיתון, באינטרנט) אני נזכרת בגולדמן זה, שכל כולו קליינט מאוכזב, נעלב, מושפל, שלא מקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו, את מה שהוא מתבייש לרצות. מין תינוק כזה, שנמנע ממנו צעצוע שבו הוא חושק במבוכה. ואני חושבת על יחסי הכוחות בין גולדמן לבין הזונה, ומנסה לחשב: מי החזק פה ומי החלש? מי המנוצל ומי המנצל? מי האלים ומי המוכה? קשה, קשה להכריע. אבל דבר אחד בטוח: בכל הקשור לשפה שבה אנחנו מדברים על כל אלה, אין ספק כי אלו הם יחסי הכוחות: מהצד האחד עומדת הזונה, עם כל עושר הכינויים המבזים שבהם היא מוכתמת, ומהצד השני - "הלקוח", רוחץ בניקיון כפיו. והלקוח הוא כידוע המלך. ולכן, אגמור הפעם בתחרות: כדי לשנות את מאזן הכוחות בשפה העברית בין הזונה לבין הגבר ששוכר ממנה את גופה (שלא לומר: לוקח את גופה ממנה באלימות כלכלית ופיסית), הציעו נא שמות נרדפים ל"לקוח". מטרת המשחק: להגיע לפחות למספר השמות שמודבקים לזונה. מי שיציע את מספר השמות הרב (והמשפיל) ביותר - יזכה. |
|||||||||||||||||