| כניסה | |
אודות | |
חדשות | |
פרסומים | |
מידע וזכויות | |
כיצד ניתן לסייע? | |
צור קשר | |
 |
 |
| מאת: נורית וורגפט | "הארץ", 18 בפברואר 2007 |
המוחזק מבין שאסור להתפשט בחצר
דייני בית הדין לביקורת משמורת הם תקוותם היחידה של מהגרי עבודה לא חוקיים להשתחרר מהכלא. אבל בשיחות ביניהם, כפי שהן מתועדות בפרוטוקולים, הם מדברים על הרבה יותר - מיהדות ועד נימוסי שולחן
 |
|
מהגרות עבודה בכלא מעשיהו. בדרך כלל נוסח ההחלטות אחיד: "לא השתכנעתי כי שהייתו הבלתי חוקית של המוחזק יסודה בטעות" תצלום ארכיון: ניר כפרי |
כישורים חברתיים
אפשר להבין את ליברטי ואת שאר דייני בית הדין לביקורת משמורת, אם הם נדרשים לפעמים לטקטיקות חריגות. הם כבר ראו הכל ושמעו הכל, ועל פי התקנות הם חייבים לשוב ולשמוע את אותם אנשים מדי חודש בחודשו. אף על פי שהם סוג של ערכאה שיפוטית (הגם שההחלטה היחידה המופקדת בידיהם היא אם לשחרר מהכלא או לא לשחרר, ובאלו תנאים), הם נאלצים לעבוד לבד, בלי עורכי דין משני הצדדים, לפעמים גם בלי תרגום. לרוב נוסח ההחלטות שלהם הוא אחיד, למעט שינויים קלים: "לא השתכנעתי כי שהייתו הבלתי חוקית של המוחזק יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב". לעתים רחוקות יותר מופיע אותו המשפט בניסוח חיובי, והעצור יוצא לחופשי ומקבל הזדמנות נוספת. לא קל להחליט מי זכאי להזדמנות כזאת, במיוחד כשמקור המידע היחידי שעליו מתבססים הדיינים הוא בדרך כלל העצור שבעניינו הם דנים. כך, למשל, אזרח הודי שנעצר פתח את דבריו ב"לא עבדתי כלל בישראל", דבר שאינו סביר בהתחשב בעובדה שהוא שהה כאן שמונה חודשים, וודאי היה צריך להתקיים איכשהו. בהמשך דבריו, התברר לדיין אלעד אזר, ש"ככל הנראה המוחזק נפל קורבן לניסיון ניצול מצד חברת כוח אדם, אשר הביאה אותו לישראל ודרשה ממנו תשלום של 1,000 דולר כדי להפגיש אותו עם מעסיקו החוקי. משסירב לשלם, מצא עצמו המוחזק בלא מעסיק ובלא אשרה". הוא הגיש תלונה במשטרה וניסה להשיג עבודה חוקית באמצעות חברת כוח אדם אחרת, אך זו דחתה אותו, לדבריו, בטענה שאינו יודע עברית. אזר מותח ביקורת על אוזלת ידו של האזרח ההודי להסדיר את ענייניו, ומסכם כי "בנסיבות אלה אין כל טעם לשחרר את המוחזק אשר הוכיח כי אינו מסוגל למצוא לעצמו מעסיק חוקי". כדי לא לייאש אותו לגמרי, אזר השאיר פתח: אם יימצא לו מעסיק חוקי - באמצעות מוקד סיוע לעובדים זרים, למשל - ישקול את שחרורו מהכלא. גם הדיינת שרה בן שאול-ויס מתחה ביקורת על כישוריו החברתיים של עובד תאילנדי שעל שחרורו היא הורתה לאחר שהשתכנעה שהוא זכאי למצוא לו מעסיק חוקי. השחרור הותנה בערבות נמוכה יחסית, 1,000 שקלים, וכשהתאילנדי ביקש לפטור אותו מהערבות בטענה שאין לו כסף, כתבה בן שאול-ויס: "לא אוכל להיענות לבקשה מן הטעם שמי שאינו מסוגל למצוא חבר שיערוב לו עד למציאת מעסיק בעל היתרים, לא יוכל, כנראה, למצוא לעצמו מעסיק כזה אם ישוחרר". הדיין אזר מגלה חוסר אמון גורף גם בכל הנוגע למסמכים ותעודות שמציגים עצורים אפריקאים. באחת ההחלטות, בדיון במתקן הכליאה למהגרי עבודה בחדרה, הוא קבע כי "לא ניתן להסתמך על תעודות לידה או תעודות זהות שמציגים ילידי אפריקה, שכן הוכח כבר כי אין מקום להסתמך עליהם כראיה של ממש. איני סבור כי יש צורך להוכיח לגבי כל מקרה שבו מוצגת בפני בית הדין תעודת לידה כי תעודה זו מזויפת, כאשר מלכתחילה מרחפת עננה כבדה מעל האותנטיות של תעודות אלו". גם בן שאול-ויס לא מאמינה בדרך כלל לטענה של הניגרים (אותם אלה שטוענים ליהדות), שהם נרדפים בארצם משום שהשתייכו ל"תנועה לשחרור ביאפרה". היא דחתה את בקשתם להשתחרר מהכלא כדי לצאת למדינה שלישית בטענה ש"גם פושעים ועבריינים האמורים לעמוד לדין מבקשים להימלט מאימת החוק, ולא ראיתי כל סיבה מדוע על בית הדין להושיט להם יד... כל עוד לא ברור לי ממה נמלטים המוחזקים, כל אחד ואחד מהם, לא אוכל לתת יד להברחת עבריינים (לכאורה לפחות), למדינה שלישית".
מצב נפשי
צעיר גינאי שהגיע לישראל בשנה שעברה ונעצר בגבול, נזקק פעמיים בזמן שהותו בכלא בחדרה לאשפוז פסיכיאטרי. בחוות הדעת הרפואית שנכתבה בעניינו לאחר שחרורו מהאשפוז השני נקבע שהוא אינו זקוק עוד להשגחה פסיכיאטרית, אולם "המשך שהייתו בבית המעצר עלולה לגרום להחמרה במצבו הנפשי... (אנו) ממליצים למצוא מסגרת חלופית למעצר או להחזירו לארצו". באותו זמן לא היתה אפשרות להשיבו לגינאה, והדיינת, רותי גרינברג, התקשתה לקבל את חוות הדעת הפסיכיאטרית: "חוות הדעת מתארת אדם נורמלי ללא הפרעה. למרות זאת בסיפא של חוות הדעת יש משפט שאינו עולה בקנה אחד עם הנאמר קודם לכן, ובו מצוין כי המשך שהותו במעצר עלול לגרום להחמרה במצבו הנפשי. הרופא יתבקש להסביר..." למען ההגינות, יש לציין שלעתים המציאות בבתי הכלא המיוחדים למהגרי עבודה היא משונה מאוד. כך למשל אומר עצור בדיון על המשך מעצרו: "לא נכון שכשנעצרתי הייתי שיכור, רק הייתי במסיבה... אני מבין שעלי לצאת למדינתי אולם אינני מוכן לכך. באמת אין לי שום בעיה שתרחיקו אותי, אני חוזר בצ'יק צ'ק... אני לא יודע למה אני בהמתנה (חדר נפרד, נ"ו) ולא באגף. אני התנהגתי יפה והכל בסדר". הדיינת בן שאול-ויס כתבה בהחלטתה להמשיך להחזיקו במעצר: "דומני כי המוחזק מגלה טפח ומכסה טפחיים... הוא אינו מוכן להסביר מדוע הושם בהמתנה (לאחר שהספיק לריב עם כל המוחזקים בחדר שלו, הודיע כי עליו לשוב לארוחת ערב לביתו והשתין לתוך כוס שתייה)..." במקרה אחר נכתב לצד הנוסח הרשמי הקבוע - "המוחזק מבין שעליו לשוב למדינתו" - גם כי "המוחזק מבין שאסור להתפשט בחצר".
