חדשות
בתי המשפט גוזרים עונשים קלים על סוחרי נשים - והם שבים לעסוק בסחר יותר משליש מהנאשמים בסחר בנשים נשפטו בעבר על עבירות דומות; החוק מאפשר להטיל על סוחרי נשים 16 שנות מאסר, אבל העונש הממוצע בשנה שעברה היה פחות מ-3 שנים; רק 15% מהנשים קיבלו את הפיצויים שנפסקו להן; רק ארבעה מתוך 30 סוחרים נידונו ליותר מ-4 שנות מאסר; רוב המשפטים הסתיימו בעסקת טיעון תקופת המאסר הממוצעת שהוטלה בשנה שעברה על סוחרי נשים היתה 2.9 שנים - ירידה חדה בהשוואה השנה שקדמה לה, ופחות מחמישית מהעונש המרבי הקבוע בחוק, 16 שנות מאסר. זה אחד הממצאים הבולטים בסקירה של "מוקד סיוע לעובדים זרים" על התייחסות מערכת המשפט כלפי סוחרי נשים ב-2006. את הדו"ח כתבה עו"ד נעמי לבנקרון, חלוצה במאבק בסחר בנשים בישראל ומהסמכויות הבולטות בתחום. אחרי שבדקה עשרות גזרי דין, פסקי דין בערעורים, תביעות אזרחיות נגד סוחרים, החלטות בענייני מעצרים ושחרורים, הגיעה לבנקרון למסקנה שבשל התנהלות מערכת התביעה והשפיטה, "הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם לסוחרים ולקופת המדינה". נמצא כי שיעור גבוה של 36% מהנאשמים שעניינים נדון או שדינם נגזר ב-2006 כבר הורשעו או הועמדו לדין בעבר על עבירות דומות. 21 מ-58 נאשמים כבר הועמדו לדין בגין עבירות של סחר בנשים, סרסרות או ניהול בתי בושת. לבנקרון מסבירה עובדה זו בכך, שעל עבריינים אלו הוטלו עונשים קלים, והם לא חויבו בפיצוי לקורבנות או בקנסות כבדים, ולכן העמדתם לדין לא הרתיע אותם מלשוב ולסחור בנשים. כך למשל, ויקטור שולקין הורשע ב-2002 בהסדר טיעון בעבירות סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, סחיטה ואיומים. נפסקו לו שישה חודשי מאסר, ותוך חודש משחרורו הוא שב לסחור בנשים. בין קורבנותיו היתה אזרחית מולדובה, שאותה אילץ לעסוק בזנות וגם אנס אותה. הוא נתפש והורשע, אך התביעה הסתפקה בדרישה לעונש קצר ובית המשפט דן אותו ל-18 חודשי מאסר ופיצוי של 7,500 שקלים לקורבן בשלושה תשלומים שנפרשו על פני חצי שנה. ב-2006 בתי המשפט גזרו 2.9 שנות מאסר, בממוצע, על סוחרי נשים - לעומת 4.6 שנים בממוצע ב-2005. חלק מעונשי המאסר חופפים לעונשי מאסר אחרים כך שרק בארבעה מקרים היה המאסר בפועל ארוך מארבע שנים. עונש המאסר הקצר ביותר שנגזר היה שישה חודשי עבודות שירות. הארוך ביותר היה 13 שנות מאסר, שהוטלו על יצחק עופר שהורשע בסחר בנשים, כליאתן במכון ליווי שבבעלותו, ואינוסה של אחת מהן. בחוק נקבע רף ענישה מינימלי של ארבע שנות מאסר לסוחרי נשים, אם כי אפשר להמיר את חלקו במאסר על תנאי. רף הענישה הנמוך הוא בדרך כלל תוצאה של הסדרי טיעון "פזיזים", כדברי הדו"ח, בין הפרקליטות לסוחרי הנשים. ביותר משני שלישים מהתיקים שהטיפול בהם הסתיים ב?2006 - 19 מתוך 30 - הושגו הסדרי טיעון. במרביתם הושמטה עבירת הסחר מכתב האישום. לבנקרון מאשימה את בתי המשפט בכך שקיבלו בלא עוררין את הסדרי הטיעון הללו. לפי בדיקת המוקד, ההרכב המקל ביותר כלפי סוחרי נשים היה זה של שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש. אף לא אחד משבעה הנאשמים שהופיעו לפני הרכב זה, באשמת סחר בבני אדם, כליאת שווא וסרסרות לא נידון לעונש מאסר בפועל העולה על שנתיים וחצי, נטען בדו"ח. לבנקרון מצאה עוד שבתי המשפט המשיכו, גם ב?2006, להתעלם מזכות נשים לפיצוי מהסוחרים. בהליכים הפליליים הוטלו על הסוחרים קנסות בשווי כ?160 אלף שקל, שהועברו לקופת המדינה. סך הפיצוי שנפסק לקורבנות היה 314 אלף שקלים, ונחלק בין 30 נשים. ואולם רק 15% מהנשים קיבלו את הפיצויים שנפסקו להן בהליך הפלילי ובתביעות אזרחיות (שבהן נפסקו עוד 1.6 מיליון שקל לטובת קורבנות הסחר). לבנקורן ציינה, כי אחת הסיבות לכך היא שברוב המקרים, הפרקליטות נמנעה מלדרוש מסוחרי הנשים להפקיד את הכסף לפני הצגת הסדר הטיעון עמם בבית המשפט. כדוגמה להתנהגות החמורה של מערכת התביעה והשפיטה כלפי קורבנות סחר מביא הדו"ח את מקרהו של גל שר-טוב, לשעבר סגן ראש מחלקת החקירות במרחב אילת שהורשע בכך שאילץ קורבן סחר מאוזבקיסטן לקיים עמו יחסי מין בניידת משטרה תוך איום שאם לא כן, תגורש מישראל. בית משפט שלום באילת דן אותו לשבעה חודשי מאסר בלא קנס או פיצוי לקורבן. המחלקה לחקירות שוטרים סירבה להגיש ערעור ופרקליטות המדינה נימקה זאת בטיעון כי העונש "אינו חורג ממתחם הסבירות". דוברת הנהלת בתי המשפט, עורכת הדין אילת פילו, מסרה בתגובה, כי "ככלל, מערכת בתי המשפט אינה מגיבה לדו"חות מסוג זה שנועדו לקדם אג'נדה בנושא ספציפי".
| |||