כניסה אודות חדשות פרסומים מידע וזכויות כיצד ניתן לסייע? צור קשר
חדשות מאת: רותי סיני "הארץ" , 12 באפריל, 2007 דו"ח: עונש המאסר לסוחרי נשים ירד ב-06' מ-4 וחצי שנים לפחות משלוש המורשעים חוזרים לסורם: 21 מ-58 נאשמים הועמדו לדין בעבר על עבירות דומות תקופת המאסר הממוצעת שהוטלה בשנה שעברה על סוחרי נשים היתה כשנתיים ועשרה חודשים - ירידה חדה בהשוואה לשנה שקדמה לה, והרבה פחות מהרף המרבי של 16 שנות מאסר, שקבע המחוקק. זה אחד הממצאים הבולטים בסקירה של "מוקד סיוע לעובדים זרים" על התייחסות מערכת המשפט כלפי סוחרי נשים ב-2006. ב-2006 גזרו בתי המשפט שנתיים ועשרה חודשי מאסר, בממוצע, על סוחרי נשים - לעומת ארבע שנים ושבעה חודשים, בממוצע, ב-2005. את הדו"ח כתבה עו"ד נעמי לבנקרון, חלוצה במאבק בסחר בנשים בישראל ומהסמכויות הבולטות בתחום. אחרי שבדקה עשרות גזרי דין, פסקי דין בערעורים, תביעות אזרחיות נגד סוחרים, החלטות על מעצרים ושחרורים, הגיעה לבנקרון למסקנה שבשל התנהלות מערכת התביעה והשפיטה, "הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם לסוחרים ולקופת המדינה". עונשי המאסר נעו בין שישה חודשי עבודות שירות, ל-13 שנות מאסר. חלק מעונשי המאסר חופפים לעונשי מאסר אחרים, כך שרק בארבעה מקרים היה המאסר בפועל ארוך מארבע שנים. ארבע שנים הוא רף הענישה המינימלי בחוק, אך ניתן להמיר את חלקו במאסר על תנאי. העונש הארוך ביותר נגזר על יצחק עופר, שהורשע בסחר בנשים, כליאתן במכון ליווי שבבעלותו ואינוס אחת מהן. על פאבל שיבס הוטלו עשר שנות מאסר ופיצוי של 100 אלף שקלים לקורבן, אחרי שהורשע בסחר באשה, כליאתה ואינוסה. הפרשה נחשפה כשהאשה קפצה מחלון הדירה כדי לברוח ממנו ונפצעה. עוד נמצא, כי מ-58 נאשמים שעניינם נדון או דינם נגזר ב-2006, 21 נאשמים הועמדו לדין או הורשעו קודם לכן בסחר בנשים ו/או בסרסרות וניהול בתי בושת. אבל לבנקרון סבורה שהואיל וריצו עונשים קלים ולא חויבו בפיצוי או קנסות כבדים, לא היתה כל הרתעה לשובם לסחור בנשים. ויקטור שולקין, למשל, הורשע ב-2002 בהסדר טיעון על עבירות סרסרות, החזקת מקום לשם זנות, סחיטה ואיומים. נפסקו לו שישה חודשי מאסר. תוך חודש משחרורו הוא שב לסחור בנשים. בין קרבנותיו היתה אזרחית מולדובה שאילץ לעסוק בזנות ואנס אותה. הוא נתפס והורשע, אך התביעה הסתפקה בדרישה לעונש קצר, ובית המשפט דן אותו ל-18 חודשי מאסר ופיצוי של 7,500 שקלים לקורבן. רף הענישה הנמוך הוא בדרך כלל תוצאה של הסדרי טיעון "פזיזים", כדברי הדו"ח, בין הפרקליטות לסוחרי הנשים. בכשני שלישים מהתיקים, שהטיפול בהם הסתיים ב-2006 - 19 מתוך 30 - הושגו הסדרי טיעון. במרביתם הושמטה עבירת הסחר מכתב האישום. לבנקרון מאשימה שבתי המשפט קיבלו ללא עוררין את הסדרי הטיעון הללו. לפי בדיקת המוקד, ההרכב המקל ביותר כלפי סוחרי נשים היה זה של שופטי המחוזי בתל אביב שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש. על אף לא אחד משבעה הנאשמים שהופיעו לפני הרכב זה, באשמת סחר בבני אדם, כליאת שווא וסרסרות, לא נגזר מאסר בפועל העולה על שנתיים וחצי, נטען בדו"ח. לבנקרון גם מצאה שבתי המשפט המשיכו, ב-2006, להתעלם מזכות נשים לפיצוי מהסוחרים. בהליכים הפליליים הוטלו על הסוחרים קנסות בשווי כ-160 אלף שקל, שהועברו לקופת המדינה. סך הפיצוי שנפסק לקרבנות היה 314 אלף שקלים, ונחלק בין 30 נשים. אבל רק 15% מהן קיבלו פיצוי. גם את 1.6 מיליון השקלים שנפסקו לטובת חלק מהקרבנות בהליכים אזרחיים, הנשים לא קיבלו. זאת, גם משום שהפרקליטות לא דרשה, ברוב המקרים, שסוחרי הנשים יפקידו את הכסף לפני הצגת הסדר הטיעון עמם בבית המשפט ולא אחריו, כתבה לבנקרון. כדוגמה להתנהגות החמורה של מערכות התביעה והשפיטה כלפי קרבנות סחר מביא הדו"ח את מקרהו של גל שר-טוב, בעבר סגן ראש מחלקת החקירות במרחב אילת, שהורשע בכך שאילץ קורבן סחר מאוזבקיסטאן לקיים עמו יחסי מין בניידת, תוך איום שאם לא תעשה כן, תגורש מישראל. בית משפט שלום באילת דן אותו לשבעה חודשי מאסר בלי קנס או פיצוי. המחלקה לחקירות שוטרים סירבה להגיש ערעור והפרקליטות נימקה זאת בטיעון שהעונש "אינו חורג ממתחם הסבירות". דוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד אילת פילו, מסרה בתגובה: "ככלל, מערכת בתי המשפט אינה מגיבה לדו"חות מסוג זה שנועדו לקדם אג'נדה בנושא ספציפי". דו"ח מוקד סיוע לעובדים זרים מתוך 30 התיקים על סחר שטיפולם הסתיים ב-2006, 19 הסתיימו בהסדרי טיעון. נפסקו לנשים פיצויים בסך 314 אלף שקל, שנחלקו בין 30 מהן. אולם רק 15% קיבלו הכסף. 1.6 מיליון שקל נפסקו לקורבנות הסחר בהליכים אזרחיים, אך הן לא קיבלו את הכסף.