חדשות
| מוקד סיוע לעובדים זרים | 11 באפריל 2007 |
מוקד סיוע לעובדים זרים מוציא היום דו"ח סקירת פסיקה שנתי-
פסיקת בתי המשפט ב-2006: הסחר בבני אדם משתלם מתמיד
הדו"ח מביא סקירה מלאה של פסיקת בתי המשפט בנושא הסחר בבני אדם בשנת 2006 ומצייר תמונה עגומה. בשנים האחרונות ישראל מופיעה בדוח"ות בינלאומיים כמדינת יעד לסחר בבני אדם בה הוא מתקיים כמעט באין מפריע במרבית התחומים, וההפרעה בתחום הסחר בנשים למטרות עיסוק בזנות היא מינורית בלבד, ככל שניתן לשפוט מהתמודדותה של מערכת המשפט עימו. על אף הצהרות חוזרות ונשנות של הרשויות בדבר טיפול שורש לגדימת שורשי התופעה, וחקיקת חוק איסור סחר בבני אדם באוקטובר 2006 מממצאי הדוח עולה בבירור כי הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם (לסוחרים ולקופת המדינה) ומפנה האשמות חמורות כלפי רשויות התביעה ומערכת השפיטה. בין הממצאים:
- למעלה משליש הנאשמים הורשעו בעבר- הממצא החמור ביותר העולה מדו"ח זה הוא כי למעלה משליש מן הנאשמים, 21 מבין 58 שעניינם נדון ו/או שדינם נגזר בשנת 2006, הועמדו לדין והורשעו בעבר בסחר בנשים או בעבירות נלוות, בעיקר בסרסרות ובניהול בית בושת. ככל הנראה, העונשים הנמוכים שנפסקו בתיק הראשון לא היוו גורם מרתיע, ויתכן שאף ההיפך נכון – הם היוו גורם ממריץ לחזרתם העבריינים לעולם הפשע ולסחר בבני אדם עם סיום ריצוי מאסרם. הם יכלו לעשות כן במהירות ובקלות שכן בהיעדרה של ענישה כלכלית מספקת (פיצוי, חילוט או קנס), רוב רווחיהם נותרו בידיהם והסיכון נמוך.
- ירידה ברף הענישה לסוחרים- בעוד שהמחוקק קבע בחוק רף ענישה מקסימלי של 16 שנות מאסר, רף הענישה שנקבע בבתי המשפט בישראל במהלך 2006 נותר נמוך באופן משמעותי מהרף המקסימאלי שהוצב בחוק איסור סחר בבני אדם והוא עומד על ממוצע של 2.9 שנות מאסר, כאשר העונשים נעו בין 6 חודשי עבודות שירות ל-13 שנות מאסר. מדובר בירידה חדה מממוצע 4.6 שנות מאסר ב2005. רק לנאשמים ספורים, 4 מבין 30 שדינם נגזר השנה, נפסק עונש הגבוה מן הרף המינימלי לעבירת הסחר, העומד על 4 שנות מאסר. מכיוון שהמחוקק קבע שחלק מעונש המינימום יכול להיות על תנאי, הזדרזו בתי המשפט לעשות שימוש במאסר על תנאי על מנת להקל בעונשם של הסוחרים.
- הסדרי טיעון ברב התיקים- רף הענישה הנמוך הוא, על פי רב, פועל יוצא של הסדרי טיעון פזיזים הנחתמים בין סוחרי הנשים לפרקליטות. כשני שלישים מן התיקים בשנת 2006 (19 מתוך 30) הסתיימו בהסדרי טיעון. במרבית מהסדרי הטיעון נשמטת עבירת הסחר ובכך יוצאים סוחרי הנשים נשכרים, שכן על עבירת הסחר רף ענישה מקסימאלי של 16 שנה. שופטי בתי המשפט אוחזים בסמכות לדחות את הסדרי הטיעון, אך בית המשפט קבל ללא עוררין את כל ההסדרים כולם באופן שרווח לסוחרי האדם.
- ההרכב המקל ביותר בענישה בתחום הסחר בנשים- הרכב השופטים טימן, שפירא וברוש מבית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל באופן עקבי עונשים נמוכים על סוחרי נשים. מבין 7 הנאשמים שהופיעו בפני ההרכב (5 מביניהם בעלי עבר פלילי בעברות "מאותו סוג") על עבירות סחר בבני אדם, כליאת שווא, סרסרות ועבירות נוספות לא נגזר על אף נאשם עונש המאסר בפועל העולה על שנתיים וחצי. ההסדר החמור ביותר שאושר על ידי הסדר זה נקבע בתיק המחילות, כאשר עבריינים שאילצו נשים לעסוק בזנות, להסתתר במחילות בקירות שנחפרו במיוחד למטרה זו, ולעסוק בזנות גם בזמן מחזור ומחלה, זכו לענישה מקילה של 10 חודשים עד שלוש שנים.
- בתי המשפט ממשיכים להתעלם מזכותן של נשים בפיצויים, ולא מפצים אותן כלל, או מפצים אותן בסכומים זעומים. אם זאת, בעוד שההון שעשו הסוחרים על גופן של הנשים לא מועבר אליהן בעזרת בית המשפט, הרי שהוא מחולק בין הסוחרים לבין לא אחרת מאשר המדינה. 159,000 ש"ח קנסות הוטלו על סוחרי נשים והועברו לקופת המדינה. הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק לקורבן סחר הוא 130,000 ₪. סך כל הפיצויים בהליכים הפליליים בשנת 2006, היה 314,400 ₪ לשלושים עדות תביעה. לפחות לארבע עדות תביעה לא נפסק כל פיצוי. נשים רבות נותרות מרוששות ומוצאות עצמן לעתים מושלכות בחזרה אל מעגל הסחר.
- רשלנות בגביית פיצויים לקורבנות- נשים נסחרות זכו בהליכים אזרחיים בסכום מצטבר של 1,628,000 בשש תביעות; רובן לא קיבלו אף לא פרוטה מן הסכום שבית המשפט פסק, לא בהליכים הארחיים ולא בפליליים. פיצויים רבים שנפסקו לנשים בהליכים פליליים לא שולמו בשל התנהלותה הרשלנית של הפרקליטות שצריכה, בסך הכל, לדרוש שכספי הפיצויים יופקדו לפני הצגת הסדר הטיעון בבית המשפט, ולא לאחריו. רב הנאשמים מתעלמים מחובת הפיצוי בהעדר אכיפה ממשית, ורק כ 15% מכספי הפיצויים הועברו אל הקורבנות.
- עובדי מדינה ממשיכים לנצל את מעמדם החברתי אל מול קורבנות הסחר- גל שר טוב היה קצין במשטרת ישראל וכיהן כסגן ראש משרד החקירות במרחב אילת עת כפה על קורבן סחר מאוזבקיסטן יחסי מין בניגוד לרצונה בתוך ניידת משטרה, תוך שהוא מאיים עליה כי אם לא תיענה לו, תגורש. בית משפט שלום באילת שדן בתיק זה, קבע כי יש לראות את מעשהו של הנאשם בחומרה רבה אך הקל בעונשו של הנאשם וגזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל ללא קנס או פיצוי כלכלי לקורבן האונס. המחלקה לחקירות שוטרים סירבה להגיש ערעור ופרקליטות המדינה אישרה את ההחלטה בנימוק הבא: "עונשים שהוטלו על הנאשם אינם חורגים ממתחם הסבירות בהתאם לקנה המידה המביא להגשת ערעור על קולת העונש".
לפרטים נוספים ניתן לפנות אל: עו"ד נעמי לבנקרון 0544788122 או אל רום לבקוביץ', רכז התקשורת של מוקד סיוע לעובדים זרים, בטל' 7515466-054 .
|
