כניסה אודות חדשות פרסומים מידע וזכויות כיצד ניתן לסייע? צור קשר
חדשות מאת: סיגל רוזן "מוקד סיוע לעובדים זרים", 29 באפריל 2007 היום הבינלאומי בנושא דרפור באוקטובר 2005 חצו את מדבר סיני ה.ג'., פליטה מרצח העם בדרפור ושלושת ילדיה הקטנים והסגירו עצמם לחיילי צה"ל שכלאו אותם במתקן הצבאי "גוזל". ניסיונות הצבא להעביר את האישה לאחריות מנהלת ההגירה נכשלו מאחר ולמנהלת ההגירה אין אפשרות לכלוא ילדים. כעבור יומיים, כך דיווחה האישה, נאמר לה שמבקשים לקחת את ילדיה להתקלח. האישה סירבה להיפרד מבנה בן השנתיים שעדיין ינק. שני ילדיה הבוגרים בני השבע והארבע, נלקחו מעימה. רק לאחר יומיים של תחנונים התאפשר לה לדבר עמם בטלפון ונודע לה שהם נמסרו למשפחה אומנת שלא נמצא בה דובר ערבית שיוכל לתקשר עימם. רק בעקבות עתירה שהגיש "מוקד סיוע לעובדים זרים" בשיתוף התוכנית לזכויות פליטים באונ' ת"א, שוחררו האישה ותינוקה והתאחדו עם הילדים האחרים בקיבוץ שאיתרה נציבות הפליטים של האו"ם. ה.ג'. הייתה בין הפליטים הראשונים מסודן שהגיעו לישראל. ב – 18 החודשים שחלפו מאז הגיעו מעט יותר מ – 300 פליטים סודנים נוספים, ביניהם 25 נשים עם 42 ילדיהן שננטשו על ידי צה"ל, לעיתים בהריון מתקדם, לחסדי אנשים טובים וארגוני מתנדבים. הפליטים נעצרים על פי החוק למניעת הסתננות, ללא ביקורת שיפוטית, מעצר המונע בעדם מלפרנס או לנהל חיי משפחה עם נשותיהם וילדיהם, כולם קורבנות רדיפה, עינויים ואף אונס. לאחר שבריטניה, כלאה את היהודים שנמלטו מגרמניה יחד עם אזרחי גרמניה הנאציים כ"אזרחי מדינת אוייב", יזמה מדינת ישראל הצעירה את סעיף 44 באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949. הסעיף קובע שמדינות הנמצאות במצב מלחמה "לא ינקטו אמצעים מגבילים ביחס אל פליט נתין מדינת אויב, אשר אינו נהנה מהגנת מדינה כלשהיא, רק בגלל נתינותו". בשנת 2002 גיבש המשנה ליועמ"ש "נוהל הסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל". בסעיף 6 לנוהל, נקבע: "מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות, שלא לקלוט בישראל ולא להעניק אשרת שהיה בישראל לנתיני מדינות אויב או מדינות עוינות...". זהו הסעיף שעל פיו מתיימרת מדינת ישראל להצדיק את התעמרותה המתמשכת בפליטי דרפור - הפרה בוטה של הסעיף אותו יזמה המדינה באמנת ג'נבה. בחודש האחרון נכנסו לישראל חמש משפחות פליטים סודנים ולשלוש מהן איתר "מוקד סיוע לעובדים זרים" פיתרון לטווח ארוך במלונות באילת. בשבוע שעבר, סיפרו חיילים המשרתים בגבול ניצנה, שהמח"ט הורה להחזיר פליטים סודנים המאותרים בשטח ישראל למצרים ב"נוהל החזרה חמה" ו"אם הם לא רוצים לחזור – אז לירות באוויר"... ומה אם עדיין לא ירצו לחזור? פליט שנכנס לישראל יודע שהמצרים יורים למוות במי שנתפס מנסה לחצות את הגבול. הבאים מסכנים חייהם רק לאחר שגם במצרים חייהם כבר אינם חיים. פליטים מספרים על אזורים בהם ריח הגופות הנורא כמעט ומנע בעדם מלהמשיך במסעם לישראל. יום למחרת כבר התבשרנו על ביטולה של ההוראה הבלתי חוקית, שמוטב היה שלא הייתה ניתנת, ככל הנראה עקב מחאתם של המפקדים בשטח. על פי הדו"ח הסטטיסטי השנתי של האו"ם בג'נבה, בסוף שנת 2005 עמד מספר הפליטים ומבקשי המקלט הסודניים במצרים על 13,446 איש בלבד, רק הנואשים ביותר מביניהם, העזו לצאת למסע המסוכן לישראל. מזה למעלה משנתיים שמשלם המסים הישראלי מממן את ישיבתם של פליטי רצח עם בבתי כלא צפופים בעוד האו"ם ומשרד החוץ עמלים לאתר מדינה שלישית עבורם. עד כה לא נמצא פיתרון אף לא עבור פליט סודני אחד. אף אם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל בוחרים להתעלם מחובתם המוסרית כלפי פליטי רצח עם, הגיעה לעת להבין שאם המדינה תעמוד בסירובה לקלוט אף חלק מהפליטים, יש להניח שמדינות מערביות אחרות לא תתנדבנה לעשות זאת במקומה. סיגל רוזן רכזת פעילות ציבורית מוקד סיוע לעובדים זרים