חדשות
| |
"מקור ראשון", 15 באפריל 2007 |
הסחר בבני אדם משתלם
למרות החקיקה החמורה וההצהרות על מלחמה בסחר בבני אדם, השופטים לא פוסקים את העונשים החמורים שנקבעו בחוק. הכסף שנעשה על גבם של הקורבנות מתחלק בין הסוחרים לבין המדינה
מחקר חדש מטעם מוקד הסיוע לעובדים זרים:
הדו"ח השנתי החדש (2006) של מוקד הסיוע לעובדים זרים מכיל ממצאים נוגים ביותר. לפי הדו"ח שפורסם השבוע, סחר בבני אדם מתנהל בארצנו כמעט באין מפריע. בתי המשפט קוצבים עונשים קלים ביותר לסוחרים המעטים שנתפסו והורשעו. על אף הצהרות חוזרות ונשנות של הרשויות בדבר טיפול שורש לגדימת שורשי התופעה, וחקיקת חוק איסור סחר בבני אדם באוקטובר 2006, ממצאי הדו"ח מראים בבירור כי הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם (לסוחרים ולקופת המדינה). ואלה עיקרי הממצאים:
למעלה משליש הנאשמים הורשעו בעבר: למעלה משליש מן הנאשמים, 21 מבין 58 שעניינם נדון ו/או שדינם נגזר בשנת 2006, הועמדו לדין והורשעו בעבר בסחר בנשים או בעבירות נלוות, בעיקר בסרסרות ובניהול בתי בושת. ככל הנראה, העונשים הנמוכים שנפסקו בתיק הראשון לא היוו גורם מרתיע, וייתכן שאף ההיפך נכון - הם היוו גורם ממריץ לחזרת העבריינים לעולם הפשע ולסחר בבני אדם עם סיום ריצוי מאסרם. הם יכלו לעשות כן במהירות ובקלות, שכן בהיעדרה של ענישה כלכלית מספקת (פיצוי, חילוט או קנס), רוב רווחיהם נותרו בידיהם.
ירידה ברף הענישה לסוחרים: בעוד שהמחוקק קבע בחוק רף ענישה מקסימלי של 16 שנות מאסר, רף הענישה שנקבע בבתי המשפט בישראל במהלך 2006 נותר נמוך באופן משמעותי, והוא עומד על ממוצע של 2.9 שנות מאסר. העונשים נעו בין 6 חודשי עבודות שירות ל-13 שנות מאסר. מדובר בירידה חדה מממוצע 4.6 שנות מאסר ב-2005. רק לנאשמים ספורים, 4 מבין 30 שדינם נגזר השנה, נפסק עונש הגבוה מן הרף המינימלי לעבירת הסחר, העומד על 4 שנות מאסר. מכיוון שהמחוקק קבע שחלק מעונש המינימום יכול להיות על תנאי, עשו בתי המשפט שימוש במאסר על תנאי על מנת להקל בעונשם של הסוחרים.
הסדרי טיעון ברוב התיקים: רף הענישה הנמוך הוא על פי רוב פועל יוצא של הסדרי טיעון הנחתמים בין סוחרי הנשים לפרקליטות. כשני שלישים מן התיקים בשנת 2006 (19 מתוך 30) הסתיימו בהסדרי טיעון. במרביתם נשמטה עבירת הסחר, ובכך יוצאים סוחרי הנשים נשכרים, שכן על עבירת הסחר רף ענישה מקסימלי של 16 שנה. שופטי בתי המשפט אוחזים בסמכות לדחות את הסדרי הטיעון, אך בית המשפט קיבל ללא עוררין את כל ההסדרים.
שופטים רחמנים: הרכב השופטים טימן, שפירא וברוש מבית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל באופן עקבי עונשים נמוכים על סוחרי נשים. מבין 7 הנאשמים שהופיעו בפני ההרכב (5 מביניהם בעלי עבר פלילי בעברות מאותו סוג) על עבירות סחר בבני אדם, כליאת שווא, סרסרות ועבירות נוספות, לא נגזר על אף נאשם עונש מאסר בפועל העולה על שנתיים וחצי. ההסדר החמור ביותר שאושר על ידי הסדר זה נקבע ב"תיק המחילות", כאשר עבריינים שאילצו נשים לעסוק בזנות, להסתתר במחילות בקירות שנחפרו במיוחד למטרה זו, ולעסוק בזנות גם בזמן מחזור ומחלה, זכו לענישה מקילה של 10 חודשים עד שלוש שנים.
בתי המשפט ממשיכים להתעלם מזכותן של הנשים לפיצויים: לא רק שההון שעשו הסוחרים על גופן של הנשים לא מועבר אליהן בעזרת בית המשפט, הרי שהוא מחולק בין הסוחרים לבין לא אחרת מאשר המדינה. 159,000 שקלים קנסות הוטלו על סוחרי הנשים והועברו לקופת המדינה. הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק לקורבן סחר הוא 130,000 שקלים. סך כל הפיצויים בהליכים הפליליים בשנת 2006 היה 314,400 שקלים לשלושים עדות תביעה. לפחות לארבע עדות תביעה לא נפסק כל פיצוי. נשים רבות נותרות מרוששות ומוצאות עצמן לעתים מושלכות בחזרה אל מעגל הסחר.
רשלנות בגביית פיצויים לקורבנות: נשים נסחרות זכו בהליכים אזרחיים בסכום מצטבר של 1,628,000 בשש תביעות, אך רובן לא קיבלו אף לא פרוטה מן הסכום שבית המשפט פסק, לא בהליכים האזרחיים ולא בפליליים. פיצויים רבים שנפסקו לנשים בהליכים פליליים לא שולמו בשל התנהלותה הרשלנית של הפרקליטות, שלא דרשה שכספי הפיצויים יופקדו לפני הצגת הסדר הטיעון בבית המשפט. רק כ-15% מכספי הפיצויים הועברו אל הקורבנות.
עובדי מדינה ממשיכים לנצל את מעמדם החברתי אל מול קורבנות הסחר: גל שר-טוב היה קצין במשטרת ישראל, וכיהן כסגן ראש משרד החקירות במרחב אילת בעת שכפה על בחורה מאוזבקיסטן יחסי מין בניגוד לרצונה, תוך שהוא מאיים עליה כי אם לא תיענה לו תגורש. בית משפט השלום באילת שדן בתיק זה קבע כי יש לראות את מעשהו של הנאשם בחומרה רבה, אך הקל בעונשו של הנאשם וגזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל ללא קנס או פיצוי כלכלי לקורבן האונס. המחלקה לחקירות שוטרים סירבה להגיש ערעור, ופרקליטות המדינה אישרה את ההחלטה בנימוק הבא: "העונשים שהוטלו על הנאשם אינם חורגים ממתחם הסבירות, בהתאם לקנה המידה המביא להגשת ערעור על קולת העונש".
|
