חדשות
באולפן החדש לפליטים, כל התלמידים יודעים מה זו מלחמה מדריך תנועת "הנוער העובד והלומד" הציג בשבוע שעבר, בשיעור על "מנהיגים שניסו לחולל מהפכה ונרצחו", את תמונתו של מרטין לותר קינג. "למען מי הוא נלחם?", שאל המדריך בעברית. "הוא נלחם למען זכויות לשחורים", ענו 20 התלמידים - נערים שברחו ממלחמות ומדיכוי באפריקה ושביקשו מקלט מדיני בישראל - בטיגרינית, באנגלית, בערבית ובעברית רצוצה. "ומה עלה בגורלו?", שאל המדריך, הדר נעים. "הוא ניצח אבל נרצח", ענה אחד הנערים, פליט מסודאן. כאשר הגיע נעים למושג "שוויון", הינהנו הנערים כשהסביר בעברית ובאנגלית וכמה מהם תירגמו לחבריהם. כששאל מה משמעות המלה "מלחמה", כל הנערים ענו בקול אחד, בעברית - "בלאגן". הנערים, מבקשי מקלט מדיני בני 16 ו-17 מאריתריאה ומסודאן (כולל חבל דרפור), לומדים באולפן שפתחה באחרונה תנועת הנוער, בבניין ביפו שהיה בעבר בית ספר. את השיעורים, הנערכים שלוש פעמים בשבוע בבוקר, מעבירים מתנדבי התנועה. רכזת הפרויקט, גוני לביא, העריכה שבתל אביב יש כעת כ-50 נערים מבקשי מקלט שאינם משולבים במסגרת לימודים, בניגוד לפליטים צעירים יותר, שמשרד החינוך מצא להם מסגרת. לדברי לביא, בנוסף לשיעורי עברית ושיעורי העשרה, הנערים עתידים ללמוד גם מתמטיקה ואנגלית. בנוסף, שני מדריכים אחראים לבדוק מה נעשה אתם אחרי שעות הלימודים. הרשויות לא מקצות תקציב ל-20 התלמידים באולפן, התלוננה לביא והוסיפה שיש ילדים רבים שנשארו ללא מסגרת וכמה מהם עובדים למחייתם כדי לשרוד, ולכן לא יכולים ללמוד. פעילי "הנוער העובד והלומד" איתרו את הנערים במקלטים בתל אביב שמאוכלסים בפליטים מאפריקה, יחד עם עמותת הסיוע "מסיל"ה". לדברי לביא, כמה מהם "החלו לבכות כשמישהו בא והתעניין בהם. אלה נערים שברחו מאזורי מלחמה או דיכוי, עשו מסע מסוכן ובאו לכאן לבדם, חסרי כל, ללא מעמד, שפה ומבוגר שדואג להם". היא הוסיפה, שרוב הנערים לא יודעים מה עלה בגורל משפחותיהם ושהם חיים ב"תודעת הישרדות" - מנסים למצוא עבודה כדי להשיג אוכל ולהישאר בחיים. "אלה ילדים שעברו חוויות קשות והם לא מטופלים בשום צורה", אמרה לביא, "כבני נוער, הם נהפכים לקורבנות הכי קלים". "עובד בצ'יק-צ'אק" ס' בן 17 מאריתריאה, בא לישראל לבדו לפני כחודשיים לאחר שברח, לדבריו, "מאימת הגיוס" לצבא במדינתו. הוא סיפר על מסע ארוך דרך סודאן ומצרים, שכלל רעב ואלימות מצד כנופיות של פושעים. כיום הוא עובד במסעדה שבעה ימים בשבוע, משעות אחר הצהריים ועד חצות. "אחרי האולפן אני ממשיך לעבודה", סיפר ס', "למרות העייפות אני בא ללימודים, כי זה המפתח לעתיד שלי. אם אדע את השפה, אוכל להתקדם". לדבריו, הוא יחזור למדינתו כשהתנאים יאפשרו זאת, אך בינתיים "אני חולם ללמוד כמו כל ילד אחר בישראל ולא רק לעבוד". ע', בן 16, ברח מדרפור לפני כחמש שנים ונמצא בישראל כבר שנה, ללא מסגרת לימודית. בערבית מהולה באנגלית הוא סיפר שלאחר שקיבל אישור עבודה - לו זכאים אלה ממבקשי המקלט שמקבלים מעמד של פליטים - החל לעבוד במסעדה. הוא גר עם שותפים בדרום תל אביב, לאחר שלא יכול היה לסבול את התנאים במקלטים המוזנחים. אבל ספק אם יוכל להמשיך ללמוד באולפן החדש. לדבריו, "אני מתגעגע למסגרת לימודית, אבל לא יודע אם אצליח להתמיד. אני חייב לעבוד כדי לשלם שכר דירה". ג' בא לישראל רק לפני שבועיים וכבר השתלב באולפן. בניגוד לשאר התלמידים שיודעים אנגלית ברמות שונות, ג', יליד אריתריאה, דובר טיגרינית בלבד. "אני לא מצליח להסתדר", אמר, "אני נזקק כל הזמן לתרגום, והרבה פעמים אני מתבייש לשאול. אני מפוחד, לא מכיר את המדינה הזאת". לדבריו, הוא הולך לאולפן כדי לחמוק לכמה שעות מהתנאים הקשים במקלט לפליטים שבו הוא שוהה. בשיעור המסכם את המלים החדשות שלמדו, אמר כ', בן 17, שהוא כבר מכיר את המשפט "אני עובד בצ'יק-צ'אק". הוא הסביר, ש"ישראלים מסיעים אותנו לבניין ואומרים לנו: ?עכשיו תנקו צ'יק-צ'אק, מהר-מהר". כ', שגר במקלט לפליטים, הוסיף ש"לא תמיד יש אוכל, אז אני חייב לעבוד. זה קשה אבל אין לי ברירה". לאחר ההפסקה, שבה שיחקו בכדורסל, הנערים חזרו לשיעור מוזיקה. פ', בן 17 מאריתריאה, פיהק מעייפות. הוא בא לישראל לפני שבעה חודשים וסיפר שהוא עובד במסעדה 12 שעות מדי יום. בנוסף לערבית ולאנגלית, הוא מתגאה בכך שהוא כבר דובר עברית שוטפת. "הלימודים חשובים לי מאוד", אמר, "אני לבד בעולם וחייב לעבוד, אבל אני מתעקש על הלימודים ויודע שהם יעזרו לי להתקדם בחיים. אני מגיע לכאן עייף אבל לא מוותר". "הפעילות שלנו נעשית בהתנדבות", ציינה לביא, "זה פתרון יפה, אבל בני הנוער האלה זקוקים למסגרת שתאפשר להם ללמוד ולא לעבוד ולחשוש להישרדות כלכלית". משרד החינוך מסר בתגובה, כי במחוז תל אביב כל הנערים שהיו ידועים לרשות המקומית (העירייה, ו"ל) שובצו במערכת החינוך, או שנמצא להם פתרון חינוכי. עם זאת, המשרד הוסיף, ש"פליטים נוספים מגיעים כיום לעיר, משתכנים במגורים ארעיים ויוצאים מיידית לעבודה, מבלי שיש לרשות או למשרד החינוך מידע אודותם. המפקחת על הביקור הסדיר מנסה לאתרם". לכתבה ב הארץ
| |||