חדשות
בלא רחמים ישראל היתה מהמדינות הראשונות שחתמו על האמנה הבינלאומית מ-1951 בדבר מעמדם של פליטים. באותה עת הידהדו עדיין בזיכרון הקולקטיווי של המדינה הצעירה קורות היהודים מאירופה, שנמלטו מאימת המשטר הנאצי והתדפקו על שערי מדינות זרות בבקשת מקלט. האמנה מסדירה את עקרון אי גירוש של אדם שנרדף על רקע דתי, גזעי, פוליטי או אחר, וקובעת הגנות על פליטים ומבקשי מקלט. סעיף 26 קובע, למשל, כי פליט רשאי לנוע בחופשיות בשטח מדינת המקלט. בשנתיים האחרונות נכנסו לישראל אלפי מבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה. ישראל הגיבה באגרסיוויות: כלאה גברים, נשים וילדים במתקני מעצר צבאיים והצהירה שהם "מסתננים" שדינם גירוש. כעבור זמן מה הבינה אמנם המדינה שלא תוכל להתנער בקלות ממחויבויותיה הבינלאומיות ושיחררה את רוב מבקשי המקלט ממעצרם, אך היא ממשיכה להחיל עליהם מעין "משטר צבאי". עד היום לא בוצעה ולו בדיקה אינדיווידואלית אחת של מבקש מקלט מאריתריאה או מסודאן - בדיקה שהמדינה מחויבת לערוך על פי האמנה כדי לוודא אם אדם עונה על הגדרת "פליט" - אך זה אינו מפריע למשרד הפנים לטעון שאין מדובר בפליטים. מאחר שהמדינה אינה מכירה בהם כפליטים היא מרשה לעצמה לפגוע בזכויות המוקנות להם על פי האמנה. דוגמה לכך היא הגבלות התנועה על מבקשי המקלט. בתחילה שוחררו לעבודה בחקלאות ביישובים מסוימים. זה היה הסדר בעייתי, הן כי לא נתן פתרון לאנשים שאינם מסוגלים לעבוד בחקלאות והן כי מעסיקים ניצלו את "כבילתם" של מבקשי המקלט אליהם כדי לפגוע בזכויותיהם כעובדים. אחר כך בוטלה הנחיה זו, אך נולדה מגבלה חדשה: מבקשי המקלט נדרשו לשהות רק מצפון לחדרה או מדרום לגדרה. משרד הפנים בשיתוף עם התאחדות המלונות אף הגדיל לעשות והעלה עשרות ומאות מבקשי מקלט על אוטובוסים לאילת, לצורך עבודה בבתי המלון שם. אך לפני כשבועיים הודיע משרד הפנים, שפליטים אינם מורשים עוד לשהות באילת. בעקבות כך הגישו תשעה ארגוני זכויות אדם עתירה לבג"ץ. משרד הפנים מתייחס אל האנשים האומללים האלה - בחלקם קורבנות של רדיפה מרה - כאל פיונים על לוח שחמט, שאפשר להזיזם בלא היסוס. שיקולים כמו חוזי שכירות שרבים מהם חתמו עליהם, מקומות עבודה מסודרים או ילדים בעיצומה של שנת הלימודים, אינם מעניינים איש. פליטים מתדפקים על דלתות של מדינות מפותחות בציפייה למצוא בהן מקלט מרדיפות שהם חווים בארצותיהם. התגובה האגרסיווית של ישראל חושפת את פרצופה האמיתי: לא דמוקרטיה נאורה, כי אם מדינה המתכחשת להתחייבויותיה הבינלאומיות מחד גיסא ופוגעת בזכויות האדם של אנשים שעברו את הגרועות שבחוויות מאידך גיסא. ד"ר לבנת מלמד בתוכנית לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והוא אחד מעורכי הדין בעתירה לבג"ץ. לכתבה : הארץ
| |||