לפי ההסדר, שהחל בשנת 2002 והוארך הבוקר עד לשנת 2010, תשביח תע"ש כ-170 טנקים עבור טורקיה, ובתמורה תעסיק חברת "יילמזלר" 800 עובדים שלא יותר להם לעזוב את מעסיקתם.

מעדויות של עובדים של חברת "יילמזלר" עלתה תמונה קשה של ניצול, איומים ועבדות חוב. בעדויות שנמסרו למוקד סיוע לעובדים זרים, סיפרו עובדי החברה, כי בעת גיוסם נדרשים העובדים לחתום על שטר חוב פתוח, שנותר בידי החברה, ומאפשר לה לעקל כספים ורכוש של העובד ללא כל תנאי ובסכום, שתמצא לנכון למלא בשטר החוב. עוד הם סיפרו, כי עם הגיעם לישראל נלקחים דרכוני העובדים ונותרים בידי מעסיקיהם; כי בחודשיים הראשונים לעבודתם, חברת "יילמזלר" אינה משלמת לעובדיה משכורת; כי רק לאחר חודש העבודה השלישי הם מקבלים את משכורתם הראשונה; כי עובדי החברה עובדים שעות רבות מדי יום; וכי במקרים נדירים הם אף נדרשים לעבוד קרוב ל-24 שעות ברציפות. לפי התלונות שנמסרו למוקד, אין משלמים להם עבור שעות נוספות, ועובד המתלונן בפני האחראים בחברה על השכר הנמוך, מאוים כי אם ישוב ויתלונן יפוטר ויגורש לטורקיה.

בהתאם לעדויות שנמסרו על ידי עובדי החברה, באתרי הבנייה נאסר על העובדים לצאת מן האתר לאחר שעות העבודה ללא קבלת אישור מנהל העבודה, או להחזיק טלפון סלולארי אף במגוריהם; מדי פעם מקיימת החברה "כנס איומים", בו נאספים כל העובדים, ונציגי החברה מאיימים עליהם לבל יעזבו את החברה ומבהירים להם את תוצאותיה של עזיבה כזו - הפיכה לשוהים שלא כדין, גרוש ומימוש שטרי החוב הפתוחים, עליהם חתמו טרם הגיעם לישראל; עובדים שהתלוננו על תנאי העבודה או השכר, אכן גורשו על ידי אנשי חברת "ילמזלר" לטורקיה במרמה או בכוח, מבלי שקיבלו את שכרם.

"מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"קו לעובד" הגישו בשנת 2004 עתירה לבג"צ נגד ממשלת ישראל וחברת "יילמזלר אינטרנשיונל", נגד האיסור על עובדי חברת "ילמזלר" להחליף את מעסיקתם ונגד כבילתם לחברה. השופטים התפלגו בדעותיהם, וברב של שניים נגד אחד דחו את העתירה.

השופט לוי, בדעת מיעוט, הביע את מורת רוחו מן ההסדר:

"...המביט נכוחה על עובדותיה של הפרשה שבפנינו אינו יכול, להשקפתי, שלא להתקומם על השימוש שנעשה באותם עובדים ככלי שרת וכאמצעי לקידום עניניהן של ממשלת ישראל ושל חברות מסחריות. שהרי מה לו, לעובד הטורקי, וליחסים בין-מדינתיים? מה לו עם הצלחתן של תעשיות ביטחוניות בישראל? מה לו עם השבחתם של טנקים עבור צבא מדינתו? מהו מקור החיוב, על יסודו נדרש אותו עובד לשלם בחירותו, בכבודו, בכושר השתכרותו ובתקוותיו לעתיד טוב יותר למשפחתו, לשם קידומם של אינטרסים אלה? מהו אשר מצדיק כי יופעל עליו כוחה הכופה של הכבילה... מהו המצדיק כי זולת התמורה לה נדרש, כמקובל, בגדרה של התקשרות חופשית והוגנת עם מעסיק, ייתבע הוא לשאת במחיר נוסף, שמפירותיו לא יטעם ושעל פשרו וטיבו לא נשאל מעולם? תכלית זו אינה מתיישבת, מניה וביה, עם התשתית הערכית עליה מיוסדת מדינת ישראל. עקרונות בסיס של מוסר ליבראלי לימדונו, כי לעולם יהא האדם מטרה ולא אמצעי גרידא בהגשמתה.אין זאת אלא, שהרעיון לפיו ישמשו עובדי "יילמזלר" מכשיר להשלמת מקור החיוב בעסקה מסחרית בין צדדים שלישיים אינו מוסרי ולא יוכל לעמוד"...

שופטי הרב ריבלין וחיות, קבעו כי אף על פי שכבילתם של עובדים למעסיקיהם פסולה באופן עקרוני, אין מקום לפסילת ההסדר כי ממילא הוא עתיד היה להסתיים בסוף אותה השנה. הם הדגישו במפורש כי אם יוחלט להאריך את ההחלטה יתכן ויהיה צורך להפוך את ההחלטה: "אם תתקבלנה בעתיד החלטות דומות יהיה צורך לשוב ולבחון את חוקיותן ולא מן הנמנע כי תדרש לגביהן מסקנה שונה", כתבה השופטת חיות.

סחר בבני אדם הוא אחת התופעות המכוערות ביותר הניצבות בפני האנושות בפתח המאה ה-21. לרב, ממשלת ישראל בוחרת לטמון את ראשה כשזה מתחולל מתחת לאפה. בהחלטתה לסחור לישראל 800 מהגרים טורקים בתנאי עבדות, הפכה ישראל בעצמה לסרסור הרואה באדם סחורה הניתנת לקנייה.

מוקד סיוע לעובדים זרים: רום לבקוביץ', רכז תקשורת, בטל' 054-3177851.