חדשות
המעסיק נעלם - המדינה תיתבע יעל מזרחי מכינה מדי יום 22 כריכים, שניים לכל ילד. אתמול באה למרכול לערוך קניות. בעגלה העמיסה ככרות לחם, קופסאות דגני בוקר, פחיות שימורים, בשר קפוא, מוצרי חלב, חומרי ניקוי, אריזות ממתקים. החשבון הגיע ל-800 שקלים. מזרחי שילמה 80, אבל כשיצאה מהחנות לא נשמע זמזם ואיש לא קרא למשטרה. ככה זה ב"תקווה מרקט". הלקוחות מקבלים הנחה של עד 90%. "אני לא מרגישה בגמ"ח או בבית תמחוי. אני יוצאת מכאן עם סלים מלאים ורק מתפללת שזה לא ייגמר", אומרת מזרחי, אשה נאה שאין רמז לעובדה שילדה 11 ילדים והיא רק בת 36. "עשיתי כמה קיצורי דרך", היא אומרת וצוחקת. "במכה אחת נולדה לי רביעייה ובפעם אחרת תאומים". מזרחי ומשפחתה חיים בשכירות בדירת שלושה חדרים בשכונת הר נוף בירושלים. היא מפעילה גן ילדים וגם בעלה עובד. הכנסתם לא מספיקה לכל צורכיהם, מה גם שאחד הילדים לקוי למידה וזקוק לטיפולים מיוחדים. לפיכך, הפנתה אותה העובדת הסוציאלית של העירייה ל"תקווה מרקט" בשכונת גבעת שאול בעיר חיים קנופפר, מייסד העמותה שמפעילה את המרכול, מספר שהרעיון נולד בעת חופשה בישראל. קנופפר, יהודי צרפתי שהתגורר אותה עת בארה"ב, נקלע למקום שבו חילקו חבילות מזון לנזקקים וראה אדם קשיש מחזיר חבילת סוכר שקיבל. "האיש שחילק את החבילות, שהיה כנראה עייף, צעק עליו, 'אנחנו נותנים בלב שלם ואתה עוד מתווכח'", מספר קנופפר. "אני לא מתווכח. אני סובל מסוכרת", משחזר קנופפר את תשובתו של הקשיש. קנופפר ואשתו שבו לארה"ב אך התקרית לא הניחה להם. "חשבנו שצריך להקים מקום שבו אנשים ייקחו מה שהם צריכים, לא רק שמן וחבילות קמח ואורז וסוכר שנותנים בסלי מזון. אחד ייקח טיטולים והשני קטשופ והשלישי משחת נעליים. אשתי אמרה שצריך להפוך את האנשים מנזקקים ללקוחות", הוא נזכר. לפני חמש שנים עלו ארצה והקימו את המרכול. "הרעיון הוא להחזיר לאנשים תקווה, לתת להם דחיפה עד שיצליחו לעמוד על הרגליים", אומר קנופפר. הלקוחות מופנים על ידי רשויות הרווחה. רובם מירושלים וסביבותיה, אבל באים גם קונים ממרחקים - משדרות, מצפת, מקרית מלאכי. בהתאם למצבם הסוציו-אקונומי נקבעת לכל אחד מכסת קניות וגובה הנחה. יש שמקבלים הנחה של 50% אבל הרוב מקבלים 90%. המכסה נעה בין 700 ל-1,500 שקלים בחודש. כל לקוח מזדהה בקופה לפי מספר קוד והקופאי רואה במחשב כמה מהמכסה ניצל ומה הסכום שנותר. מנהל החנות צבי רבנסרי מכיר את מרבית הלקוחות - את ניצולי השואה ונפגעי הטרור, את המשפחות החרדיות והחילוניות ואת ילדיהן. "לפעמים אני קצת חורגת כי כשהילדים באים אתי זה חג בשבילם והם מכניסים שוקולד לעגלה, וצביקה אומר לי, 'קחי, תני להם'. על המון דברים אפשר לוותר - כשכואבת השן, אני לוקחת אקמול כי אין כסף לרופא שיניים. אבל לא על אוכל לילדים", היא אומרת. רחל מורן, אם לשלושה, החלה לקנות ב"תקווה מרקט" לפני חודש. היא עובדת בגן ילדים ושכרה 4,000 שקלים בחודש. בעלה, אסיר משוחרר, מובטל. אין לה כסף לחימום הבית והיא נכנסת למיטה ב-8 בערב כדי להתחמם מתחת לשמיכות. הוצאתה החודשית הגדולה ביותר היא על מזון. ההנחה שהיא מקבלת ב"תקווה מרקט" היא הצלה. "אף פעם לא הייתי בחוץ לארץ, יש לי רק שלושה טריינינגים. חמש-עשרה שנים ניקיתי בתים עד שהגוף שלי נשבר. הכל כואב", היא אומרת ומתחילה לבכות. "לקניון אני לא הולכת כדי לא לאכול את הלב. לפחות כאן אני מרגישה כמו לקוחה רגילה בחנות". העמותה מתקיימת מתרומות. בחודש שעבר, בשל ירידה בתרומות, נאלצו לסגור לימים אחדים. החלום שלהם להגדיל את החנות, לפתוח מחלקת ירקות ופירות ומחלקת בגדים. חלום נוסף הוא לפתוח סניפים בצפון הארץ ובדרום. "יש צורך עצום. אנחנו כל הזמן מקבלים טלפונים מאנשים ששואלים למה אנחנו לא שם", אומר רבנסרי. קנופפר היה רוצה שמשפחות בעלות אמצעים יאמצו כל אחת משפחה של לקוחות שלו. "ככה הם יוכלו להרים את הראש, לא להסתכל כל הזמן על הרצפה בבושה", הוא אומר. המעסיק נעלם, המדינה תיתבע לפני עשרה ימים פסק בית הדין לעבודה בתל אביב שעל מעסיקיה של ג'סינטה פרננדז לשלם לה קרוב למיליון שקלים - עבור שכר עבודה שלא שילמו לה כדין, פיצויי פיטורים, ימי חופשה, דמי הבראה, החזקת דרכונה בניגוד לחוק, שכר טרחה לעורך דין, הלנת שכר, הצמדה, ריבית. פרננדז היתה משתוללת משמחה אלמלא בעיה אחת - מעסיקיה עזבו את הארץ ואין מי שישלם לה. פרננדז הובאה ארצה מבומביי בשנת 2000 על ידי סאנג'יי ופריטישה שהא, סוחר יהלומים הודי ואשתו שהתגוררו בישראל שנים רבות. לפי תביעה שהגישה פרננדז לבית הדין לעבודה, שולמו לה בסך הכל 9,600 דולר בעבור ארבע שנים ותשעה חודשים, שהם כ-200 דולר בחודש, למרות שעבדה בבית משפחת שהא ברמת אביב שבעה ימים בשבוע, מבוקר עד לילה. בדרך כלל גם לא הורשתה פרננדז לצאת מהבית, למעט מדי פעם לקניון ופעם בשנה לכנסייה בחג המולד. בסופו של דבר ניצלה את היעדרות בני המשפחה שיצאו למסעדה וברחה מהדירה בעזרתו של "מוקד סיוע לעובדים זרים". השבוע הודיע המוקד שעורך הדין אבנר בנטוב, שהגיש את תביעתה של פרננדז נגד מעסיקיה, מתכוון לדרוש מהמדינה את מלוא הסכום שנפסק לטובתה. בנטוב יטען שהאחריות חלה על המדינה משום שהיא זו שהעניקה לשהא היתר מיוחד להעסיק את פרננדז מתוקף היותו יהלומן שמכניס לקופת המדינה הרבה כסף. לכתבה ב TheMarker
| |||