בסוף שנת 2006 עבר בכנסת חוק שהיה אמור לשנות מן היסוד את טיפולה של מדינת ישראל בסחר בקרבה בבני אדם, על העבירות הנלוות- "חוק איסור סחר בבני אדם". החוק, אשר עבר ברוב של 30 ח"כים, וללא מתנגדים, קבע לראשונה עבירה של סחר בבני אדם למטרות עבודה ומטרות נוספות, וזאת לצד העבירה הקיימת של סחר למטרות זנות. העונש המקסימלי לעבירות אלה עומד כעת על שש עשרה שנות מאסר וכן נקבעו עבירות חדשות של עבדות ועבודה כפיה. מחקר זה מורה בבירור על חוסר הבהירות הקיים בקרב רשויות האכיפה ביחס לחוק החדש מאז נכנס לתוקפו ועד היום. למרות הרחבת ההגדרה של עברת הסחר, טרם חלחלו הדברים אל השטח, ונותרו כאות מתה בספר החוקים. הסיבה העולה מן הדוח: בורות הרשויות בכל הנוגע לסחר בבני אדם למטרות עבודה ושינוי בדפוסי הסחר למטרות זנות עם הירידה בסחר בנשים זרות ממדינות חבר העמים לשעבר. סחר בנשים אלו לא מוגר כליל, אלא עבר שינוי תבניות משמעותי ביחס לזהות השחקניות הנוטלות בו חלק: כיום נשים ישראליות בעיקר נופלות קורבן לעברת הסחר לזנות, על ביטוייה השונים, וכן מתקיים סחר בנשים ישראליות לחו"ל וסחר בנשים מסין לישראל.

בין הממצאים:

• ירידה ברף הענישה לסוחרים לזנות- בעוד שהמחוקק קבע בחוק רף ענישה מקסימלי של 16 שנות מאסר, רף הענישה שנקבע בבתי המשפט בישראל במהלך 2007 נותר נמוך באופן משמעותי מהרף המקסימאלי שהוצב בחוק והוא עומד על ממוצע בממוצע על 2.8 שנות מאסר בפועל, 1.6 שנות מאסר על תנאי, והעונשים נעו בין 9 חודשים ל-7 שנות מאסר. זוהי ירידה קלה, נוספת, ביחס לשנים הקודמות, הקובע שיא שלילי נמוך.
  
  
• לא פותחים תיקים: מנהלת ההגירה היא הגוף העיקרי האמור לעסוק בעברות כלפי מהגרי עבודה. כיום היא אינה מצליחה לזהות את סממני עברות העבדות ועבודת כפייה, גם כאשר הן מופיעות בצורותיהן החמורות ביותר. כאשר נפגעי עברת העבדות ניגשים למנהלת ההגירה להגיש את תלונתם לרוב תיחקרנה עברות מרמה או עושק ולא עברות סחר בבני אדם. כך, למשל, בדצמבר 2006 נחשפה קבוצה של תשעה עובדים תאילנדים שהוחזקו בלולי עופות במושב בן זכאי. הם הוחזקו בתנאים נוראיים ונדרשו לעבוד לעתים 23-22 שעות ביום. למרות שעברה למעלה משנה מאז אותרו התאילנדים, עד היום הסתפקו רשויות אכיפת החוק בהגשת כתב אישום נגד האחים בגין פיטום האווזים, לפי חוק צער בעלי חיים, ובגין שחיטת עופות מחוץ לבית שחיטה, אך לא בגין תנאי העבדות שנכפו על התאילנדים.
  
  
• לא מגישים כתבי אישום: בשל הדרך שבה חוקרת המשטרה את עברת הסחר והעברות הנלוות לה, נפתחו מעט מאד חקירות, ועוד פחות מהן גובשו לכלל כתב אישום. גם כתבי האישום המועטים שגובשו- שלושה בגין עבודת כפייה ואחד בגין עבדות- ממתינים פרק זמן ממושך לאישורם בידי הפרקליטות. למיטב ידיעתנו, בכך התמצתה פעילות הפרקליטות בשנת 2007 בנושא הסחר והעברות הנלוות.
  
  
• הסדרי טיעון ברב התיקים- רף הענישה הנמוך הוא, על פי רב, פועל יוצא של הסדרי טיעון פזיזים הנחתמים בין סוחרי האדם לפרקליטות. מעלה משני שלישים מן התיקים בשנת 2007 (78 אחוזים) הסתיימו בהסדרי טיעון. במרבית מהסדרי הטיעון נשמטת עבירת הסחר ובכך יוצאים נשכרים הסוחרים, שכן על עבירת הסחר רף ענישה מקסימאלי של 16 שנה, וכן עונש מינימום של רבע מעונש זה. לשופטי בתי המשפט יש סמכות לדחות את הסדרי הטיעון, אך בית המשפט קבל ללא עוררין את כל ההסדרים כולם באופן שרווח לסוחרי האדם. כמו במקרה הבא: במאי 2007, עצרה משטרת ההגירה שני אזרחים מסין אשר סרסרו בנשים סיניות לזנות ובצעו עברות נוספות. הנשים נעצרו אף הן, ולמנהלת היו ראיות המצביעות על כך שהן הועסקו בזנות. ועם זאת- החוקרים טענו שאין מדובר בעברות של סחר או עבדות אלא סרסרות בלבד. לתביעה היו די ראיות על מנת להגיש כתב אישום כנגד הנאשמים על פי החוק החדש, אך במסגרת הסדר טיעון הורשעו השניים בסרסרות בלבד.
  
  
• ענף חדש: סחר בנשים ישראליות לחו"ל- בתחילת שנת 2007 הוגש כתב אישום נגד אנג'ליק סבאג גוטייר, המייחס לה עברות של קשירת קשר לסחר בבני אדם, אספקת סם מסוכן, איומים ועברות נוספות. היא נעצרה בעקבות תלונה של "מוקד סיוע לעובדים זרים", אשר מתנדביו קיימו שיחת טלפון עם הנאשמת בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון. מכתב האישום עולה, כי הנאשמת סחרה לפחות בתשע נשים ישראליות, אשר גויסו על ידי מודעות בעיתונים וגיוס אישי במועדוני בילוי בישראל. הנאשמת רכשה להן כרטיסי טיסה לאירלנד, החרימה את דרכוניהם, אילצה אותן להצטלם בעירום לאינטרנט, הכריחה אותן לקיים יחסי מין עם לקוחות- על אף הסירוב של חלק מהן- לקחה מהן את הכסף ששילמו הלקוחות ומיכרה אותן לסמים, כל זאת, בסיועו של שותף שטרם נתפס. טרם ניתנה הכרעת דין בתיק.
  
  
• התעלמות ממקרי עבדות אצל נשים ישראליות בזנות- אמצעי השליטה שהופעלו בעבר כלפי קורבנות סחר מבריה"מ, כמו החרמת המסמכים המזהים, איומים בדבר גירושן האפשרי ועבדות חוב שנוצרת בעקבות ההוצאות על רכישתה של האישה והטסתה לארץ, הוחלפו באמצעי שליטה חריפים לא פחות המופעלים כלפי קורבנות עבדות ישראליות, בהם יצירה והגברה של תלותן בסמים, איומים בדבר שלמותן הפיזית ועבדות חוב שנוצרת בעקבות רכישת הסמים. עם זאת, ולמרות הכתובת על הקיר, נדמה כי המשטרה והפרקליטות עודן מגששות באפילה ולא מאשימות את סרסוריהן באמצעות חוק איסור סחר. הן עדיין ממשיכות לחפש בתעשיית המין נשים זרות מברית המועצות לשעבר- ואותן בלבד.
  
  
• סחר באיברים- התיק היחיד למיטב ידיעתנו שהחל והסתיים בשנת 2007 על פי החוק החדש, היה בפרשיית סחר באיברים שהתנהלה בצפון. קבוצת אנשים פרסמה מודעות בעיתונים בערבית וכתבו בהן כי מבוקש תורם כליה מכל סוג דם, ומובטח פרס כספי לתורם בתקופת ההחלמה. הקורבנות הוטסו לאוקראינה לצורך הניתוח. האנשים שנזקקו לכליה, "הרוכשים", שילמו 135,000-125,000 דולר לידי הסוחרים עבור השתלתה בגופם.

לדו"ח המלא