בעתירה שהוגשה היום על ידי עו"ד נעמי לבנקרון (בג"צ 11898/04), מבקש "מוקד סיוע לעובדים זרים" שתפורסמנה ההנחיות המנהליות, באשר לדרך השחרור בערבות של מהגרי עבודה שעצורים לקראת גירוש ושתותאמנה לנהוג ביחס לשחרור עצורים פליליים בישראל.

בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, אשר לו הסמכות לשחרר מהגרי עבודה שנעצרו, עושה זאת בכחמישים עד מאה מקרים, מבין כ - 1500 מהגרי העבודה הנעצרים מידי חודש. על פי רוב, רק במקרים הקשים והחמורים ביותר משחרר בית הדין מהגרי עבודה שנעצרו, כגון במקרים בהם מדובר במשמורן יחיד, מחלה קשה וכו'. למרות שמספר המשוחררים בערבות איננו רב ביחס למספר המגורשים, הרי שחלקם אינם זוכים לממש את ההחלטה לשחרורם, בשל תנאים נוספים, שנקבעו על ידי נציגי משרד הפנים באופן שרירותי וללא סמכות באשר לביצוע השחרור בפועל, ובהם:

א. רק ערב השוהה בישראל כדין יכול להפקיד את הערבות הכספית עבור העצור;

ב. השחרור מוגבל לשעות מסוימות ביממה, ולימים מסוימים;

ג. אין מדיניות קבועה ביחס לשחרור מהגרי עבודה עצורים בימי שביתה, והדבר תלוי למעשה בגחמותיהם של עובדי משרד הפנים בנתב"ג.

ד. השחרור מתבצע אך ורק בלשכת משרד הפנים בנתב"ג.

התנאים שמציב משרד הפנים מצמצמים באופן משמעותי את אפשרויות השחרור של מהגרי העבודה העצורים, פוגעים בחירותם, נעדרים כל בסיס בדין, כמפורט בעתירה, ומהווים פגיעה בוטה בעצמאותו של בית הדין. כך למשל, כיוון שמרבית מהגרי העבודה אינם מכירים אנשים השוהים בישראל כדין, הרי שלעתים הם נאלצים לשכור שירותיו של אדם, השוהה בישראל כדין, ומוכן לשמש כערב עבורם. הם מפקידים בידיו את כספם, והוא מפקידו כערבות.

כך קרה במקרה של גב. ס', אזרחית גאנה. ביום 3.8.04 החליט בית הדין על שחרורה בתנאים מגבילים, ובתנאי שתפקיד ערבות כספית של 20,000 ש"ח. לגב' סגלה נמצא ערב, אדם בשם י. ל, יהודי אזרח ארה"ב, הנשוי לאזרחית ישראל. מר לסקין שהה בישראל באשרת תייר, אשר פקעה עשרה ימים קודם למתן החלטת בית הדין בעניינה של גב' ס'. מר ל. הפקיד ערבות בנקאית עבור גב' ס. כבר ביום 8.8.04, אולם משרד הפנים סירב לשחררה, שכן בשלב זה שהה מר ל. שלא כדין בישראל. גב' ס' שוחררה רק ביום 26.8.04, לאחר שנמצא לה ערב השוהה בישראל כדין. זאת, לאחר ששהתה 18 יום במעצר, אך ורק מכיוון שלא עלה בידה לאתר ערב השוהה בישראל כדין.

במקרה אחר, שטופל בידי מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים", נעצר אדם בשם ק.א, אזרח גאנה. ב.א, השוהה בישראל כדין, ניסה לשחררו בערבות ביום 14.9.04. בתחילה נמסר לו ע"י פקידי משרד הפנים בנתב"ג שאדם בשמו של עצור זה אינו מופיע ברשימותיהם; לאחר מכן נמסר לו כי הוא רשום כ"אלמוני" ולכן לא ניתן לשחררו; ולבסוף נמסר לו, עם תום כל הברורים, כי השעה כעת 16:00 ולכן אין באפשרותו להפקיד ערבות, מאחר שלאחר השעה 16:00 אין מטפלים בערבויות. ביום המחרת חל ערב ראש השנה, במהלכו לא ניתן היה לברר את העניין שכן משרד הפנים בנתב"ג אינו מטפל בקבלת ערבויות בחגים ובסופי שבוע (למרות שהוא פועל בימים אלה). ביום 19.9.04 הגיע מר ב.א שוב לנתב"ג, ושם נמסר לו כי יש להציג את דרכונו של העצור בכלא, ולא בנתב"ג, וכי אין טעם שיגיע למחרת לסניף בנתב"ג, שכן עתידה לפרוץ שביתה ביום זה. השביתה הסתיימה ביום 22.9.04, ואז הגיע הערב פעם נוספת לנתב"ג, אך שם נמסר לו כי חלף המועד בו ניתן היה לקיים את החלטת בית הדין, ויש לבקש מבית הדין להאריך את החלטת השחרור. לבסוף שוחרר מר ק.א כעבור 10 ימים של מעצר שווא.

בעתירה, דורש "מוקד סיוע לעובדים זרים" כי הליכי שחרורם של מהגרי עבודה יושוו להליכים הנהוגים כלפי עצורים פליליים, ויכללו את ההנחיות הבאות:

א. כל אדם יכול להפקיד ערבות כספית לשחרורו של מהגר עבודה ממעצר;

ב. יש לשחרר מהגרי עבודה עצורים 24 שעות ביממה;

ג. יש לשחרר מהגרי עבודה עצורים אף בזמן שביתה.

ד. ניתן יהיה להפקיד ערבות לשחרורם של מהגרי עבודה ממעצר בבתי הכלא בהם הם עצורים, במתקני יחידות האכיפה לזרים ברחבי הארץ ובלשכות מינהל האוכלוסין, הפרוסות ברחבי הארץ, ולא רק בלשכת משרד הפנים בנתב"ג.

להורדת העתירה (בג"צ 11898/04)