"מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"קו לעובד" הגישו הבוקר עתירה לבג"צ נגד ממשלת ישראל וחברת "יילמזלר אינטרנשיונל", בדרישה לאפשר ל-800 עובדי החברה הטורקיים מעבר בין מעסיקים, בהתאם לנהלי "מעבר ממעסיק למעסיק" ו"שמיים סגורים", שנקבעו על ידי הממשלה. העתירה נכתבה על ידי עו"ד נעמי לבנקרון ויונתן ברמן מ"מוקד סיוע לעובדים זרים" ועל ידי עו"ד יובל לבנת מ"קו לעובד".

לפני כשנתיים נחתם בין ממשלת ישראל לממשלת טורקיה הסכם "אופ-סט", בה מבוצעת עסקה של סחר בבני אדם, "טורקים תמורת טנקים". על פי הסכם זה תשביח תע"ש 200 טנקים עבור טורקיה. כחלק מן ההסכם נקבע, כי במשך חמש שנים יגיעו לישראל 800 עובדים טורקים עם רישיון לעבוד בתחום הבניין, שיועסקו על ידי חברת "יילמזלר", ועל ידיה בלבד. לא ברור מיהו הגורם הממשלתי אשר סמך ידו על העסקה.

מי היא חברת "יילמזלר"? בשל מה זכתה באותה הטבה מפליגה של קבלת 800 עובדים זרים, שאינם כלולים במכסות העובדים הזרים, שנקבעו על ידי הממשלה? מה זיכה אותה בהטבה, חלומו של כל מעסיק, המאפשרת לה להחזיק את עובדיה "כבולים" באופן מוחלט מבלי שיהיה בידיהם לעבור למעסיק אחר? כיצד קיבלה הטבה זו מן הממשלה מבלי שנערך מכרז בעניין? מי הוא הגורם אשר החליט להעניק לה הטבה זו?

מעדויות של עובדים של חברת "יילמזלר" עולה תמונה קשה של ניצול, איומים ועבדות חוב. בעת גיוסם נדרשים העובדים לחתום על שטר חוב ("סנט" בטורקית) פתוח, שנותר בידי החברה, ומאפשר לה לעקל כספים ורכוש של העובד ללא כל תנאי ובסכום, שתמצא לנכון למלא בשטר החוב. עם הגיעם לישראל נלקחים דרכוני העובדים ונותרים בידי מעסיקיהם, אף על פי שהחזקת דרכוניהם מהווה עבירה פלילית. בחודשיים הראשונים לעבודתם, חברת "יילמזלר" אינה משלמת לעובדיה משכורת. רק לאחר חודש העבודה השלישי הם מקבלים את משכורתם הראשונה. עובדי החברה עובדים שעות רבות מדי יום; ובמקרים נדירים הם אף נדרשים לעבוד קרוב ל-24 שעות ברציפות. אין משלמים להם עבור שעות נוספות. עובד המתלונן בפני האחראים בחברה על השכר הנמוך, מאויים כי אם ישוב ויתלונן יפוטר ויגורש לטורקיה.

בחלק מאתרי הבנייה נאסר על העובדים לצאת מן האתר לאחר שעות העבודה ללא קבלת אישור מנהל העבודה, או להחזיק טלפון סלולארי אף במגוריהם. מדי פעם מקיימת החברה "כנס איומים", בו נאספים כל העובדים, ונציגי החברה מאיימים עליהם לבל יעזבו את החברה ומבהירים להם את תוצאותיה של עזיבה כזו - הפיכה לשוהים שלא כדין, גרוש ומימוש שטרי החוב הפתוחים, עליהם חתמו טרם הגיעם לישראל. עובדים שהתלוננו על תנאי העבודה או השכר, אכן גורשו על ידי אנשי חברת "ילמזלר" לטורקיה במרמה או בכוח, מבלי שקיבלו את שכרם. מספר עובדים של החברה שהעזו לתבוע את שכרם בבית הדין לעבודה, ספגו איומים מנציגי החברה ונציגי חברת "ילמזלר" בטורקיה התקשרו לאיים גם על בני משפחותיהם.

על מדיניות הכבילה ונהלי משרד הפנים

בדרכונו של כל עובד זר שמגיע לישראל מוחתם שם מעסיק ספציפי, אשר אצלו העובד מחוייב לעבוד ואצלו בלבד. כפועל יוצא, בהתאם למדיניות זו של כבילת העובד זר למעסיקו, עובד אשר מפוטר על ידי מעסיקו, עוזב את מעסיקו בשל תנאי שכר או תנאי עבודה מחפירים, או "מנוייד" על ידי מעסיקו לעבוד אצל מעסיק אחר הופך לשוהה בלתי חוקי. כל אלה, לאחר שהפרו את תנאי אשרתם, בין בידיעה ובין שלא בידיעה, באשמתם ושלא באשמתם, חשופים למעצר ולגרוש. מדיניות זו מהווה כר פורה לתופעות של ניצול על ידי מעסיקים, הלנת שכר, תשלום שכר הנמוך משכר מינימום וכיוצא באלה. לעובד נותר לקבל עליו את הגזירות, שמוטלות על ידי מעסיקו, או להפוך לשוהה בלתי חוקי.

במאי 2003 ניתן צו על תנאי בעתירה שהגישו מספר ארגוני זכויות אדם, בהם "קו לעובד" ו"מוקד סיוע לעובדים זרים", נגד "הסדר הכבילה". עתירה זו עודנה נידונה בבית המשפט. ביקורת שמתח בית המשפט על "מדיניות הכבילה" במהלך הדיונים, גיבש משרד הפנים נהלים אשר יש בהם כדי להפחית ולו במעט את הפגיעה הקשה בזכויות מהגרי העבודה. כמו כן, בימים אלה כמו כן, בימים אלה מגבשת ממשלת ישראל רפורמה, אשר אחת ממטרותיה המוצהרות היא לאפשר ניידות רבה יותר של מהגרי עבודה ממעסיק למעסיק ובכך לגרוע מכוחם של המעסיקים לנצל את עובדיהם.

הנוהל הראשון, "מעבר ממעסיק למעסיק", נועד לאפשר לעובדים להגיש בקשה להחלפת מעסיק בטרם עזבו את מעסיקם "החוקי", או מייד לאחר עזיבתו, אם הוכיחו כי נבצר מהם להגיש בקשה כאמור טרם העזיבה. הנוהל מאפשר לעובד ה"כבול" למעסיקו, לפחות מבחינה תיאורטית, לעבור למעסיק אחר ו"להיכבל" אליו. הנוהל השני, "שמיים סגורים", מאפשר "השמה מחדש" של עובדים, שאיבדו מסיבות שונות את רשיון הישיבה שלהם בישראל, שנעצרו ושניתן עליהם צו הרחקה, אצל מעסיק חדש. נהלים אלו אין בהם די על מנת לבטל את העיוותים, שיוצר "הסדר הכבילה". עם זאת, הם פורצים פרצה כלשהי בכבילת העובד.

אלא שנהלים אלו שמוחלים כיום על כלל מהגרי העבודה בישראל, אינם חלים על עובדי חברת "יילמזלר", אשר עודם חיים בעידן הכבילה המוחלטת למעסיקם. עובדי יילמזלר שבויים בידי החברה, נתונים למרותה ולניצול על ידה, "כבולים" אליה באופן אבסולוטי ומגורשים אם יחליטו לעזוב אותה או אם יפוטרו על ידיה, תהא הסיבה אשר תהא.

ממשלת ישראל מתרצת את ההסדר המיוחד עם חברת "יילמזלר" בכך ש"מדובר בנושא הקשור ליחסי החוץ של המדינה ברשות הממשלה עם ממשלת טורקיה" והוסיפה ש"מדובר בעובדים בעלי סטטוס שונה, אשר לא היו מובאים לעבוד בישראל, אילולא אותה החלטה". בכך היא נותנת יד לסחר בבני אדם.

מדובר בפגיעה אנושה בכבוד ובחירות האדם, פגיעה בחופש העיסוק ופגיעה בחופש החוזים ובחופש ההתקשרות.

להורדת העתירה (בג"צ 10843/04)