| מידע וזכויות עתירות
דרישה לנהלים מיוחדים כלפי מהגרי עבודה המתלוננים על אלימות משטרתית על פי נתוני המוקד, מרבית התלונות למח"ש אינן מתבררות כלל, ועד כה 39% מהמתלוננים גורשו בטרם נחקרה תלונתם.
על פי נתונים שמסרו נציגי מח"ש בישיבת ועדת הכנסת עובדים זרים בדצמבר 2004, רק שבעה תיקים התגבשו לכלל כתב אישום כנגד שוטרים. התנהלות מח"ש ביחס לתלונות, מורה על מידת יעילות מפוקפקת של טיפול: ברבים מהמקרים בהם מוגשות תלונות הן אינן מתבררות כלל, ותיקים רבים נסגרים "מחוסר אשמה", "חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור", כאשר הסיבה היא למעשה גרוש המתלונן בטרם נחקר. 39% מן המתלוננים באמצעות או בסיוע המוקד, גורשו בטרם נחקרה תלונתם, וב- 2% מהמקרים הומלץ על העמדה לדין, אך המתלונן גורש ולא ניתן היה להעמיד לדין את השוטרים בהיעדרו. במקרים בהם נערכות חקירות, מוחזק לעתים המתלונן בכלא במשך כל תקופת החקירה, ומעדיף לעזוב את ישראל על מנת להיחלץ מכלאו. במקרים אחרים הוא ממתין למתן עדות מחוץ לכלא, אך מבלי שיקבל אשרת עבודה, אשרת שהייה, או זכויות בסיסיות כלשהן כגון הזכות לשירותי בריאות, גם כאשר בריאותו עדיין מעורערת ואין הוא מסוגל לעבוד בעקבות התקיפה. מצב זה שונה לחלוטין משל אזרחי ישראל הנדרשים להליכים אלו, אשר ימשיכו את שגרת חייהם למעט מתן העדות, ובמידה ויזדקקו לשירותי בריאות יפנו אל קופת החולים בה הם מבוטחים. כל זאת תורם להרפיית ידי המתלונן, ויוצר אצלו רצון לעזוב את ישראל בטרם נשלמה חקירתו. כך, תלונה של עצורה, אשר טענה כי נחבלה במהלך מעצרה והרופא שבדק אותה רשם כי הגיעה חבולה, נסגרה "משיקולים של עניין ציבורי שמכלול הנסיבות של האירוע אינו מתאים להעמדה לדין פלילי". כאשר נשאלו במח"ש האם נחקרה המתלוננת, השיבו כי כאשר פנו למתקן הכליאה רנסאנס "התברר כי עוד באותו היום עזבה המתלוננת את מתקן המעצר לצורך גירוש". החזקת עד תביעה במאסר הינה תוצאה בלתי נסבלת ובלתי ראויה למדינה שחרתה על דגלה את זכותו של כל אדם להלך חופשי. בפס"ד הנוגע לקורבנות סחר בנשים נקבע, כי על יוזם ההליך פלילי לשאת בהוצאות הנוגעות לאמצעי המחייה וקורת הגג של עדות התביעה. תקדים זה יושם בפסקי דין אחרים ובהנחיות הפרקליטות לפיהן יש לשכן עדות תביעה באכסניה. מהלכים אלו הוכרו גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בהתאם לתקדימים אלו, ובהתאם לזכויות המנויות בחוק זכויות נפגעי עבירה, דורש "מוקד סיוע לעובדים זרים" ממח"ש, משרד הפנים ומשטרת ההגירה למלא חובותיהם כלפי עדים ונפגעי עבירה מהגרי העבודה, בין היתר על ידי מתן אשרת שהייה ועבודה בישראל או שיכון במקלט מוגן; זכאות למלוא הזכויות לפי חוק נפגעי עבירה, כמידע על זכויותיהם בשפה המובנת להם, עיון בכתב האישום ועוד; הענקת מסמכים מזהים, במידה שאין כאלו ברשותם, ומסמך המעיד כי הם עדי תביעה; הוספת זכויות מיוחדות כביטוח בריאות וסיוע נפשי; וליידעם באשר להתפתחות ההליכים בתיק על מנת לאפשר להם לטפל בענייניהם ולהתכונן לעזיבה של ישראל. לטענת "מוקד סיוע לעובדים זרים", היעדר נוהל עבודה מסודר פוגע בזכות לשלמות הגוף ולכבוד של המתלוננים. מח"ש טוענת לקיום נוהל מעין זה, בעוד שהעובדות בשטח מורות כי נוהל מעין זה אינו בנמצא, או שאינו קובע זכויות של ממש למתלוננים. לאחר בקשות רבות, התקבלו במוקד נהלים מעורפלים ביותר מידי מח"ש. ישנו צורך דוחק בקביעת נוהל עבודה מוסדר ביחס לדרך בה ייחקרו תלונות של מהגרי עבודה על ידה, וזכויותיהם של הנחקרים במהלך הליך זה. על נהלים אלו להיות גלויים, ברורים וידועים, המצויים בהישג ידם של הזקוקים להם, ושעיקרי המדיניות המעוגנים בהם אינם נופלים מאלו המובטחים לאזרחי ישראל, הנתקלים בתופעות של אלימות משטרתית. בידי המשטרה סמכויות מרחיקות לכת לפגוע בזכויות אדם, וסמכויות אלו מצויות בידי השוטר הפועל לבדו בשטח, ושמירת השליטה והפיקוח על פעולותיו מועטה ומוגבלת. בימים אלו, כאשר מתבצע גרוש המוני אנשים, תוך קביעת "מכסות" לגרוש, זכויותיהם הבסיסיות של המגורשים נרמסות, לעיתים עד עפר, בידי שוטרים הלהוטים למלא את "מכסתם". מיעוט מוחלש, הנתון לגרוש המוני, הוא יעד מתבקש כמעט לאלימות משטרתית. פגיעתה של אלימות בכלל, ואלימות משטרתית בפרט, הינה קשה וחמורה, הן על קורבנות האלימות, והן על צלמה ודמותה של החברה הישראלית, במיוחד כאשר האלימות מופעלת כלפי שתיים מן הקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית, לכן יש לעשות כל שניתן על מנת לנסות ולצמצם פגיעה זו.
| ||
